לא מרגישה טוב כבר מאתמול אז נשארתי היום בבית ולא הלכתי למכינה, וכמובן שהמדריכים יציקו לי ויבקשו שאני אבוא הערב, ואחרי ששכנעתי אותם שאני אבוא מחר, הם רוצים שאני אבוא ב8 בבוקר.. שעה וחצי נסיעה, למה להיות חארות?!
ובנימה אופטימית זו, בכיתי הרבה ביומיים האלה. לאלא, לא בגלל ששברו לי את הלב או שעובר מעליי איזה ענן אפור - עשיתי מרתון האנטומיה של גריי.
נראלי שזאת הסדרה האהובה עליי כרגע (לפחות עד שתכירו לי סדרה אחרת באותה רמה או אפילו יותר).
יותר מדי עצב, ריבים ומוות היו בפרקים האלה ואולי יש קשר גם לזה שקיבלתי מחזור והוא קשה ממש, וההורמונים שלי משתגעים, אבל וואו- כמה בכיתי.
Well said.
אני רוצה שיאהבו אותי במכינה. אני רוצה שלא רק יגידו שאני נחמדה, אלא יחפשו אותי במהלך היום ויירצו להיות איתי. אני רוצה להיות חשובה ולא סתם עוד אחת, בשונה מהתיכון, אני רוצה להיות אחת שזוכרים ורוצים לשמור קרוב.
אני נלחמת, אול לפחות מנסה, במחשבות הלא פוסקות של תחושה שאני לא מספיקה בשבילם, לא מעניינת מספיק, לא יפה מספיק כמו שאר הבנות שם..
אני רק רוצה שיהיה לי טוב חברתית.
שאני באמת אגיע למצב שהם כמו משפחה בשבילי.
כי אם זה לא יצליח פה, למה שזה יצליח בצבא?
אני לא רוצה לוותר לעצמי במכינה, אני לא רוצה לפרוש ושוב לבחור להיכשל כשמשהו מאיים עליי. בקצב הזה, כשאני אתגייס לקרבי אני אעשה אותו דבר בדיוק ואפרוש כשיתחיל להיות קצת קשה.
לא. זה הזמן לשנות את זה ולהצליח לעבור את השנה הזאת, עם כל הקושי שבה
להגיע לצבא אדם יותר חזק, יותר בטוח בעצמו
אני מתגעגעת אליך.. ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again