Don’t feel no pain just smile back

קל לדעת שמשהו רע עובר עליי. קל מדי. הצורך הזה לפרוק ולכתוב פה כל כך הרבה פעמים ביום די מתאר את זה מעולה.

אני משתגעת

אני לא יכולה יותר להיות פה

ב"בית" הזה

נמאס לי להשתדל בשבילה, נמאס. כן, אני לא רוצה לחזור לפה מהמכינה, אבל זה לא שיש לי מקום אחר כאופציה

שם זה לא בית, פה זה לא בית. אין לי באמת בית

אין לי מקום כזה בתקופה האחרונה

אז הגיוני שאני ארגיש כל כך אבודה וחסרת מוצא

שאני ארגיש שאני מסתובבת פה ללא שום כיוון, כלפי חוץ הכל נראה בסדר איתי, אבל בפנים, סערה

אני לא חושבת שאני אצליח להמשיך להסתובב ככה עוד הרבה זמן

לפעמים אני כל כך עצבנית על עצמי שאין לי באמת את האומץ להתאבד.

אין לי מושג איך אני ממשיכה מפה, אבל משהו חייב להשתנות.