יש משהו נחמד בלקרוא שיחות עם חברה מלפני שנה וחצי לפחות, לראות את הגישה שלי פעם, ולהבין כמה השתנתי לטובה
כמה שהגישה שלי היום הרבה הרבה יותר קרובה לגישה שאני שואפת אליה כבר כמה שנים טובות. אני אולי לא נשמעת מאוד אופטימית מהבלוג (ואני באמת עדיין לא), אבל פעם הייתה לי גישה הרבה יותר ילדותית וותרנית מהיום, והרבה הרבה יותר פסימית.
כנראה שזה לא משהו שאפשר להבין עד שנזכרים או רואים דברים מהעבר, ומתחילים להשוות.
כיף לי בלב לחשוב שהצלחתי, שבסופו של דבר למדתי להרפות מדברים, להבין מה מגיע לי ולשאוף לשם. אולי קצת להאמין שמגיע לי, להבין שאני יכולה לחיות חיים טובים יותר, שמגיע לי לחיות טובים יותר!
וזה למה אני מנסה להכניס את זה לראש לאנשים קרובים אליי שאני רואה שיכולים לחיות חיים מלאים יותר, ולא מאמינים בזה. אני יודעת כמה מגיע להם וכמה הם מדהימים ואני כל כך רוצה לראות אותם ממצים את עצמם הכי טוב שהם יכולים..
אני יושבת וכותבת את הפוסט הזה ומחייכת כמו איזה דפוקה למסך מחשב כשאני קולטת כמה טוב יש לי בחיים. כמה זכיתי..
לפעמים אני ממהרת לחשוב מה אין לי ושוכחת להודות קצת על מה שיש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again