Don’t feel no pain just smile back

1. ראיתי עכשיו את הפרק האחרון של העונה ה6 של האנטומיה של גריי, יותר מדי מוות, בכיתי כמו תינוקת
2. הכלב של אחותי רץ היום לכביש בשנייה שעברה מכונית. עניין של מאית שנייה ותגובה מספיק מהירה ובמזל הוא בסדר, אבל כבר ראיתי את המוות בראש שלי.
3. יום יום אני פותחת את הבוקר עם מבזקים של עוד ועוד הרוגים בפיגועים בירושלים, וכואב לי פיזית בלב.
4. אמרתי ליותר מדי אנשים השבוע שיש לי 2 אחיות כשבכצם.יש לי 3, פשוט, להתחיל להסביר שמתת זה.. קשה מדי.. ועל כל פעם כזאת רציתי להחטיף לעצמי מכות שאני בכלל מסוגלת לא לציין אותך כאחותי, בלי קשר לזה שהיית החברה הכי טובה שלי.
5. נפלה רקטה באשכול. הייתי ערה בשעה הזאת במקום קרוב ושמעתי את הנפילה בעצמי.

כל הסיבות הללו, כל המקרים הללו, גרמו לי להבין משהו.

אני לא מפחדת למות, אני מפחדת שימותו אחרים.

הלוואי שיכולתי למות במקומם, לחסוך כל כך הרבה דם. ולא, ממש לא ממקום מזוכיסטי, אובדני, או אבחנה רפואית אחרת כלשהי שתתייגו אותי כחולה בה. אני יודעת שאני לא כזאת. אני פשוט הרבה פעמים מרגישה שהמשמעות שלי בעולם הזה פחותה יותר משל הרבה אחרים. ואם אני יכולה למנוע מוות של אדם חשוב לדוגמא רופא שיכול להציל חיים רבים, הייתי עושה את זה. לפחות הייתי רוצה להאמין בזה, כי לא הייתי במצב כזה עדיין.

אני לא מבינה לפעמים איך עכשיו אני מצליחה לחיות אם נקרא לזה ככה בכלל, בלעדייך. את חסרה לי.

הייתי רוצה לקשר את זה לרצח רבין, אבל זה יהיה יותר מדי ברור מאליו. רבין נרצח ובכך נמנע השלום, ואיתו חיים רבים שנלקחו שנים על גבי שנים אחרי הרצח הנוראי שלו. הלוואי שהיה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה..