פתאום חשבתי על ישרא ועל זה שהזנחתי קצת. הרבה קרה בתקופה האחרונה, אבל נראה לי שהדבר שהכי כדאי לציין זה שאחרי הרבה מאוד זמן, אני מרגישה הרבה יותר שלמה :) אני זורחת מבפנים, וזה כנראה מוקרן החוצה לפי מה שאומרים לי! פתאום הכל יפה ובנסיעות הלוך חזור למכינה אני פשוט מתענגת על הנוף ועל האנשים הזרים שיושבים סביבי באוטובוס
איזה ילד קטן התחיל איתי קרב פרצופים ברכבת ונראלי שניצחתי אותו
"מה יש לך? את אישה חזקה ואני אומר את זה בתור שוביניסט" (המשפטים האלה שעושים את השבוע, ומחליטים להיתקע לך במוח)
אז בדיוק חזרתי משבוע הישרדות, שלא ידענו עליו כלום לפני וכולו היה באווירת צבא, ניווטים, זמנים, קושי מנטלי ופיזי, מסע אלונקות ומה לא
הלכתי בסביבות ה80 ק"מ ב5 ימים והרגליים שלי על סף התאבדות
אני חושבת שהדבר הכי רציני שלקחתי מהשבוע הזה זה שדבר מוביל לדבר ובסוף הכל לטובה.
בקצת יותר פירוט, הייתה לנו נ.צ. של חירבה שניווטתי אליה וגילינו שההר מגודר בגדר תיל (וזכרנו שאסור לעבור גדר), הסתובבנו מסביב לכל ההר כדי לחפש פירצה ולא מצאנו, והיה ייאוש גדול באוויר, לא הבנו איפה אנחנו או איך להגיע להר הנכון אז עשינו מה שכל אדם מיואש עושה - בישלנו ואכלנו. שרפנו שעה בלי להרגיש והחלטנו לנסות שוב לחפש פירצה אולי לא שמנו לב. פתאום שמנו לב לחוליה אחרת שעוברת בגדר תיל לצד השני על הגיא, וישר הבנו שמותר לעבור גדר פשוט צריך לבקש אישור מהמדריכים. אז ביקשנו וקיבלנו אישור, וטיפסנו למעלה, והאושר שהרגשנו כשמצאנו על ההר את החירבה בלתי ניתן לתיאור!! הבנו שאם לא היינו מתייאשים, ואוכלים ורק אחרי זה מחפשים שוב, לא היינו רואים את החוליה ההיא ומבינים שאפשר לחצות גדר,ויכולנו לשרוף שם גם יום שלם.
באותו רגע המצב היה חרא, נראה שנדפקנו, היינו מתוסכלים ובסוף רק בזכות כל ההתברברות הזאת מצאנו את הנ.צ.
אז מאותו יום יש לי בלב מין שלווה כזאת שהכל יסתדר
אני חושבת הרבה פחות על הכל
ופשוט נותנת לדברים לקרות
והאמת שזה גם חוזר אליי בבומרנג, ודברים טובים פשוט קורים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again