Don’t feel no pain just smile back

מעניין שכשאני שם אני רוצה חופש, וכשפרוש מולי שבוע וחצי שרובו כרגע ללא תכניות, אני מרגישה שאני מתפזרת וקצת נאבדת בתוכו.

אדם לא יודע מה טוב בשבילו. וכשבטוח הוא, לרוב הוא טועה. (ניסיתי להישמע כמו פילוסופית מדופלמת חח לא הלך לי כל כך הא?)

בשנייה האחרונה התכניות השתנו לי. הייתי אמורה לרדת לאילת עם חצי מהמכינה בערך, ובגלל כל המצב בבית צריכים אותי פה אז אני לא יכולה להיות אנוכית ולנסוע לקצה הארץ. מצד אחד זה מבאס, מצד שני אני שמחה שאני יכולה לעזור, והאמת שזה גם נותן לי הרבה יותר סיפוק מאשר ההנאות הקטנות האלה של פה ושם. להיות שם בשביל אדם שזקוק לעזרה זה הדבר הכי מספק שיש.

סוג של דרך להחזיר לה על כל מה שהיא עושה בשבילי כל יום..

-בא לי לקחת אוהל, שק"ש, גזייה וקצת אוכל ולנסוע לקמפינג קצר במקום שעוד לא יצא לי להיות בו. יש המלצות? עדיפות לאיזור המרכז -

 לא יודעת למה אבל השיר הזה גורם לי כל הזמן להיות על סף בכי.