לרגע אחד לא רציתי להיות שם.
לא רציתי להיות.
פשוט לא להתקיים, לא הבנתי מה הטעם.
ולחשוב שזה קרה רק כי הייתי במסיבה והתחילו עם חברות שלי כל 5 שניות, ואני כמו קקטוס.
ולא רק זה, כשהתחילו איתן באותו זמן שני בנים, השלישי של החבורה פשוט עמד כמו קקטוס בעצמו בצד במקום לגשת.
ולא רק זה! פגשתי מישהו מהמחזור הקודם של המכינה שתמיד חשבתי שנראה טוב + אופי מדהים. שיחת חולין קטנה "היי, באמת נראית לי מוכרת!" וזהו. שום פלירטוט, שום דבר. ואז התחיל עם מישהי אחרת שרקדה לידי. אוף.
וזה מצחיק, כי דווקא בניגוד לפעם, היום אני מודעת למי שאני, אני באמת חושבת שיש לי מה להציע, שאני נראית טוב, ודווקא אחרי שלמדתי לקבל את עצמי קצת יותר, מתחילים איתי פחות.
בשלב מסויים לא יכולתי יותר להרגיש כמו אוויר והלכתי לשבת בצד. הן ניסו להקים אותי חזרה וקיבלו חזרה פרצוף תחת ובהיה ברצפה..
בסופו של דבר גם הן התעייפו והתיישבנו שם על הדשא. אחת חזרה לרקוד עם חברה אחרת והשנייה נשארה איתי ודיברנו קצת על האקס ועל כל המצב.
פתאום התיישבו איתנו 2 בחורים ובסופו של דבר הייתי עם אחד מהם.
גם בהסעה חזרה יצא שישבתי לבד וכתוצאה מחוסר מקום ישב לידי מישהו, ובסופו של דבר זה הוביל לשיחת חולין ממש כיפית..
אז אני שואלת את עצמי
למה אני צריכה את האישור הזה בכל מקום?
למה אני לא יכולה פשוט להינות מהמסיבה ולרקוד עם חברות? לפרגן להן שמתחילים איתן? הרי הגלגל מסתובב, וביום אחר יתחילו יותר איתי. זה לא אומר כלום.
ואז הבנתי
אני לא מוכנה עדיין לקשר חדש
אני צריכה קודם לאהוב את עצמי באמת
עד הסוף
להגיע למצב שהדעה של אחרים לא משנה לי כלום
*מיותר לציין שיותר מאוחר נתקלתי בתמונה של האקס עם חברה חדשה בפייסבוק, והרגשתי כמו אחת שנתנו לה אגרוף בלב*
אחרי די הרבה זמן, הגיע הזמן לפוסט קצת ממורמר. עכשיו כבר לא כזה אכפת לי, עברו כמה ימים, זה סתם היה דיכי של אותו ערב.
אני שמחה לקרוא ולהרגיש שכבר לא רע לי, ואני פשוט זורמת עם החיים.. מתרגשת מהתחלות חדשות, לחוצה, אבל בסופו של דבר די אופטימית
שרק אצליח לשמור על זה גם בשירות 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again