Don’t feel no pain just smile back

מאתמול אני רשמית רכוש של צה"ל.

זהו, אחרי דח"ש של שנה והרבה ציפיה סוף סוף הגיע הרגע..

היה יום די כיפי, מצחיק, אבל זה הרבה כי עשיתי רק שרשרת חיול ושיחררו אותנו הבייתה.

מלעמוד כל היום על הרגליים מאוד כאבו לי הברכיים. כל הזמן חשבתי על הדלקת ועל מה יהיה.

פתאום לא הרגשתי שבזכות המכינה אני מסוגלת. 

אני מרגישה שאני עומדת על קצה של הר, על צוק, כשרגל אחת מאיימת לעזוב את הקרקע ולקחת איתה את השנייה

מרגישה שאני נמצאת על תנאי

אני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד את הטירונות וההכשרה..

איך אצליח לרוץ 3 ק"מ ולעבור.

אני מרגישה שאני לא מסוגלת

שאני הולכת ליפול משם

ולהידפק

אם זה בריאותית, או ליפול לפקידות

למרות שהקצין מיון אמר לי שבהתחשב בזה שיש לי נתונים גבוהים הוא מאמין שיתנו לי משהו יותר טוב

אבל כל יום אני שומעת על עוד בנאדם שנפל בין הכסאות

שהוא כרגיל רק מספר

והצבא לא ידע לתת לו לבטא את כל החוזקות שלו (ויש הרבה)

אני מפחדת...

אם השביזות הזאת מתחילה כבר עכשיו, מה יהיה? ..