אני חמה. אני קרה.
אני צוחקת, ומיד אחר כך שותקת.
אני עוקבת אחרי החלום, ואז מוותרת.
לא החלטית.
אני מאושרת מעל הגג, ואז מוצאת את עצמי חצי שעה אחרי עם חתכים קטנטנים באזור האגן, בשביל שאף אחד לא יראה.
מה קורה לי? מה אני עושה??
טיפשה. אני חוזרת ואומרת את זה לעצמי. פשוט טיפשה.
אני הייתי מחוץ לזה, הייתי נקייה כבר מעל לעשרה חודשים!
קשה לי להבין את עצמי.
תמיד צוחקים על נשים שהן לא יודעות מה הן רוצות, אני תמיד צוחקת גם. כי הומור עצמי זה טוב. אבל אני? אני הכי גרועה.
זה בכל מקום וזה רודף אותי, המחשבות האלה..
נמאס לי. אני לא רוצה לחזור לתקופה הזאת.
זה היה הפחד הכי גדול שלי בחודשים האחרונים, לחזור לדיכאון. זאת מין מחלה שלא נראה שאפשר להבריא ממנה, וזה מפחיד מאוד.
היה לי טוב. עדיין טוב לי. טוב לי איתו. אז למה זה קורה לי? למה זה חוזר?
אני פוחדת.
אני רוצה חיבוק ארוך וחם.
אני רוצה שיגידו לי שהכול יהיה בסדר.
אני רוצה לבכות למישהו, בלי להסהס. פשוט לבכות ולא לעצור את הדמעות כמו כל פעם.
אבל אני פוחדת, אני פוחדת לספר, אני עוצרת את המילים כל פעם מחדש.
אני עוצרת אותם ואני אפילו לא יודעת למה.
אולי זה רק זמני.. אולי אני מגזימה..
אחרי הכול, אני קרה ואז חמה.
כינוי:
new_girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
