לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היי. בבלוג שלי אני יכתב סיפורים. אני מאוד אוהבת לכתוב ותמיד אמרו לי שאני כותבת יפה. מקווה שתאהבו !! תביאו חברים (:


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

12/2013

פרק רביעי


שם הסיפור: החיים שלי     
 פרק רביעי

~צלצול~
"בוקר טוב תלמידים. שירה, בבקשה תספרי לכיתה על עזיבתך" הייתי נורא נבוכה. 
עמדתי ואמרתי: "אמ... אנחנו עוזבים ל... אמ... קוסטה ריקה ביום ראשון הבא..." פשוט ראיתי את זה. על פרצופה של שני היה חיוך ענקי. פשוט היה אפשר לראות את השמחה שלה. למה היא כל כך שונאת אותי? פעם היינו החברות הכי טובות.. החלטתי פשוט להתעלם ממנה. מה היא מטרידה אותי בכלל? אני פשוט אתעלם וזהו! כל השיעורים לא התרכזתי. חשבתי רק על מה שיהיה אחרי הלימודים! 

~בחזרה הביתה~
"עידו, עדן עוד שעה תיהיו אצלי בבית, אמא שלי מסיעה." אמרתי.
"סבבה. עוד שעה אני אצלך !" אמר עידו.
"שירה אני ממש ממש ממש מצטערת אבל יש לי היום מפגש משפחתי משעמם בטירוף אמא שלי מכריחה אותי ללכת...! אוף אני לא אוכל לבוא איתכם אני ממש 
"מצטערת..!" אמרה עדן.
"אוף... תנסי לשכנע אותה עוד פעם בבקשה!!!" אמרתי באכזבה.
"אני אנסה... מבטיחה. אני אשלח לך סמס" אמרה עדן.
יאלה ביי, אמר עידו מתי שהגענו לפיצול.
"ביי ! עוד שעה אצלי!" הזכרתי לו.
אני ועדן המשכנו ביחד. שתקנו. עד שעדן דיברה:" וואי שני נראתה ממש שמחה היום בבוקר שנודע לה שאת עוזבת" היא אמרה.
"כן! למה בכלל היא כל כך מגעילה אלינו??" שאלתי. "לא יודעת, אבל זה מעצבן. איך הייתי פעם חברה שלה..?" אמרה.
"עכשיו היא כל הזמן עם השי המעצבנת הזאת. שי כל כך שפוטה של שני!" אמרתי בכעס ואז הגענו לבניין. ביי! אמרתי ועליתי לבית שלי.

~אחרי שעה~
אחרי שעה הגיע עידו. "מה נשמע?" שאל. הוא היה כל כך חתיך!!

אשמח לתגובות והערות (:
נכתב על ידי , 30/12/2013 18:08  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שלישי


שם הסיפור: החיים שלי.
פרק שלישי

"תשאלו את ההורים שלכם אם אתם יכולים לא ללכת לבצפר ביום ראשון ואז ביום ראשון נלך ללונה פארק וזה יהיה מסיבת הפרידה שלי" אמרתי.
"גאונה שלי !!" אמר עידו. אני לא מבינה איך אני יסתדר בלעדייו ובלעדי עדן.

~למחרת~
"שירה... שירה קומי בבקשה" פתאום שמעתי את אחותי מנסה להעיר אותי.
"רוני ?? קרה משהו? מה השעה בכלל?" אחותי הסתכלה בשעונה ואמרה 5 בבוקר.
"שירה אני מפחדת... אני מפחדת לטוס במטוס. ואני לא מצליחה להירדם...!"
"ממה את מפחדת? התיישבתי על מיטתי ורוני התיישבה לידי.
"לא יודעת ! אני מפחדת שנתרסק או שיהיה מישהו רע במטוס או שבקוסטה- ריקה לא יהיו לי חברים ואני לא אבין מה האנשים אומרים ו.. "
רוני ! תרגעי... עצרתי אותה. הכל יהיה בסדר. ורגע- למה באת אליי? למה לא לאמא?"
"את מבינה אותי יותר טוב. אמא לא הייתה מבינה אותי. ואיך אני ירדם עכשיו? אוף!"
"תחשבי על כל הדברים הטובים שיהיו בקוסטה ריקה. למשל- שמעתי שיש שם גלידות ענקיות! ותחשבי רגע- מטוס זה יכול ליהיות ממש מגניב! את כיאילו עפה!"
"תודה שירה. ידעתי שתעזרי לי !" אמרה רוני. נתתי לה נשיקה ואמרתי לה לילה טוב.
תאמת? לא נראה לי שבאמת יש שם גלידות ענקיות. סתם רוני חולה על גלידות, אז ידעתי שזה יעודד אותה. הי כלכך דואגת. אבל אני מבינה אותה זה קשה לעזוב חיים ואז להתחיל אותם מחדש.
~בוקר~
קמתי לבד, כי שמתי שעון מעורר בשביל לא לאחר.
אני חושבת שאמא שמעה את השיחה שלי ושל רוני בלילה כי היא הסתכלה עליי כל הבוקר במבט שונה.
כשגמרתי להתארגן נתתי לאמא נשיקה על הלחי אמרתי לה להתראות והלכתי.
הפעם עדן הייתה לא מוכנה. ישבתי על הספה בבית שלהם וחיכיתי לה.
"נו, הסכימו לך להשאר ביום ראשון הבא בבית?" שאלתי את עדן.
"כן. הם הסכימו על השנייה הראשונה! הם הבינו שזה מאוד מאוד חשוב לי". שמחתי מאוד. כל כך קיוותי שלעידו גם הסכימו.
כשהגענו לבצפר ראיתי את עידו. חיבקתי אותו ותוך כדי שאלתי:" נו הרשו לך?"
"הם לא כל כך אהבו את הרעיון. הם לא הסכימו לי " מה? למה הם עשו את זה? כמעט בכיתי.
"סתםםםם!! שיכנעתי אותם בסוף" עידו עשית לי התקף לב!!! צחקתי.
"עדן מה איתך? הרשו לך?" "כן !" ענתה עדן.
"טוב אז לאן הולכים היום?" שאל עידו. לפיצה ואחר כך לגלידה! תיכננתי הכל." אמרתי.

~צלצול~
"בוקר טוב תלמידים. שירה, בבקשה תספרי לכיתה על עזיבתך"


איך הסיפור? בבקשה תכתבו תגובות ותביאו חברים!!
אם יש הערות בונות אשמח גם !


נכתב על ידי , 29/12/2013 20:58  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שני


שם הסיפור: החיים שלי.
פרק שני 

~השעה ארבע~
עדן הגיעה מיד, כי היא גרה מתחתי. עידו גר ברחוב שלנו אבל בקצה השני שלו ולכן הוא הגיע כמה דקות אחרי. 
"אני צריכה להגיד לשניכם משהו מאוד חשוב, שישנה את חייכם. אבל בעיקר את חיי.." אמרתי.
"מה ??" שניהם שאלו מיד.
"אני... אני עוברת לקוסטה ריקה!" אמרתי ומיד פרצתי בבכי. 
" אל תבכי.." אמר עידו ונישק אותי על הלחי. "אנחנו נמשיך להיות בקשר תמיד! בסקייפ , בפייסבוק בטלפון... אל תדאגי !!" אמר עידו.
"אבל זה לא אותו דבר... "הפסקתי לבכות. 
עדן ישבה ולא דיברה. היא נראתה מבוהלת, עצובה, מופתעת...  היא הסתכלה אליי ושאלה: "מתי הטיסה שלכם?"
"עוד שבוע בידיוק... ביום ראשון, בשתיים בלילה" אמרתי בעצב. ואז נהיתה דממה. כולם חשבו מה יהיה בלעדיי.
ואז פתאום עדן אמרה:"למה אנחנו יושבים פה ולא עושים כלום ?! יש לנו בידיוק שבוע להנות איתך שירה. בפעם האחרונה."
אני ועידו שאלנו אותה: "מה? למה את מתכוונת??"
נלך לכל המקומות ששירה הכי אוהבת ונבלה המוון בשבוע הזה!" אמרה עדן.
"עדן אני חולה עליך !!" אמרתי וחיבקתי אותה. "הטיסה שלנו היא ביום ראשון  בשתיים בלילה, כמו שאמרתי לכם כבר, אז אני ממילא לא הולכת לבצפר כי אנחנו נחים לפני הטיסה. אבל אתם הולכים לבית הספר ביום ראשון בשבוע הבא נכון?" שאלתי.
"כן אבל מה זה קשור?" שאלו שניהם. 
"תשאלו את ההורים שלכם אם אתם יכולים לא ללכת לבצפר ביום ראשון ואז ביום ראשון נלך ללונה פארק וזה יהיה מסיבת הפרידה שלי" אמרתי.


איך עד עכשיו??
נכתב על ידי , 28/12/2013 16:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 22




61

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmomi20 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על momi20 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)