דברים שיש לי לומר לעולם! *~*

אז כשאני מבין שזה כבר הסוף ולא יהיה יותר ואני יודע שניגמר ואני יודע שאהבתי אותך כשאני אורז את חפצי נוסע לארץ זרה רחוקה, בתקווה לנקות קצת את הראש אחרי החיים שהיו לי איתך אולי בתקווה להתחיל כאלו חדשים.

סן פרנסיסקו היא ניראית נהדר בטח אני אוכל להצליח בתוכניתי.כבר למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני זהו היה השיעור הארוך ביותר בחיי.

כשהייתי ילד ,נער,אהבתי אז ילד אחד,בכל ליבי אהבתי אותו.לא יכולתי לשבת לידו בכיתה כי ידעתי שלא אוכל לשלוט בעצמי ואחרוג מן המותר. - שכשרק ראיתי אותך מתבונן בי ליבי כמו ניצבט מן המחשבה האם אתה אוהב את המראה שלי היום או שאני שוב מכוער בעיניך.

אם השיער שלי נראה טוב והחולצה מכופתרת כמו שצריך ,שהמכנסים ארוכים דיים ושכובע השהקפוצון שלי מונח על גבי בצורה ישרה.כל אלו יצרו אנדרלמוסיה מוחלטת במחשבותי.

אז שבסוף השמינית אני זוכר שבמסיבה הגדולה אחרי שלמדתי את השיעור של כל אחד כמוני שמתאהב בגבר.

אז כשהתחלת לצאת עם ליאור הבחורה ההכי יפיפיה בחיפה .

- כולם ראו איך נשקת לה בעדינות בכניסה לבית הספר ולא יכולתי לעצור את דמעות הקנאה שלי,וכשניסיתי לשכנע את עצמי שלא איכפת לי ולבסוף קיללתי כשאני רוטן לעזאזל איכפת לך, איכפת לך כן.וברחתי לשירותים של אולם הספורט ושטפתי את פני והבטחתי שאפסיק לאהוב אותך .לא כי אני לא אוהב ,אלה כי זה בילתי אפשרי.

אז כשידעתי שכל המילים שאני אומר עכשיו הן שקר גמור ומוחלט,כאילו יש בכלל ביכולתי שלא לאהוב אותך.כאילו בכלל קיימת מציאות כזאת.כשהבנתי שאני רק סובל, והסיכוי היחיד שלי להיות מאושר הוא רק אם אני איהיה איתך.כשהחלטתי החלטה ובבית הספר ביקשתי לדבר איתך שיחה רצינית,בצד,רק שנינו.

והרמת את גבותיך העבות שסגרו על עינים חומות גדולות ואף קטן שמתחתיו השפתיים שכל שלושת השנים האחרונות רציתי לדעת.ואז התקרבת אלי כאילו היינו אחים וכשלחשתי באוזניך את המילים גנחת מעט ואמרת"גם אני"- ולא ידעתי אושר כמו באותו רגע שאלוקים הגשים את חלומותי הגדולים ביותר, והבילתי אפשריים. אז כששתי ידיך שעונות על הקיר מאחורי בלי לחשוב מי מסתכל ומה יגידו התכופפת ונשקת לי באותו מסדרון נטוש שהפך להיות בשנייה למקום ההכי חשוב בישבילי בכל העולם.בתחילה התנשקנו כך נוגעים לא נוגעים מחוברים רק על ידי השפתיים שהרגשתי שאם אעזוב אותן ולו אף לרגע העולם יחרב, והכול תלוי רק בנו.- כך אכן הרגשתי.

וכשלבסוף לפתע ניצמדת אלי כשאני מנסה לחסום את גניחות ההנאה שלי ואמרת "אוה,כמה זמן חיכית שתמצא כבר את האומץ ותבוא אלי" ומהמילים הפשוטות האלו הזקפה במכנסי נעמדה ,וחיכת חיוך קטן כשראית את זה ואחזת בידי בעדינות - ספק הובלת ספק גררת אותי לשרותים כאילו היה המיטה המפוארת ביותר בעולם.והתנשקנו זמן ארוך כמו שני מתאבקים מתנגשים ומחליקים לשונות ,צוחקים כשאנחנו עושים תנועות מצחיקות עם הלשון.

וישבתי על האסלה

והרחנו את הריח המגעיל הזה - שהפך להיות הזיכרון המושלם שלי ,וכל הרע הפך לפתע למתוק- ושפתיך כמו שיפתי מלאך עדינות רכות ,ומתוקות כסכריות.ולחשתי אני אוהב אותך,אוהב אותך ,אוהב. וגם תמיד.

ופיסקתי בעדינות רגלי, ורגליך נסעו על שלי בהתאמה מושלמת,כאילו הסענו מכוניות משחק.והחזקנו ידיים והרגשתי כל כך עדין כמו שלא הייתי מעולם ,וידעתי שאני בוכה עכשיו, ובכיתי מאושר.ומאז היינו בילתי ניפרדים כמו המזלג והסכין,וישנו כפיות. ובלילות כשאמרתי לאימי שאני הולך לישון אצלך,לעולם היא לא היתה מנחשת כמה קרוב.ונשקת לגבי והסתכלתי בעיניך ונשימותינו התערבבו ובזמן שהיינו יחד נועלים את דלת חדרך למקרה שמישהו יכנס...

וכשאהבנו היתי מניח את ידי על פיך כדי שהרעש לא ישמע והיית כל כך עדין וניפלא ואם היו שואלים אותי איך קוראים לי הייתי אומר יונתן, ואם היו שואלים אותי איך קוראים לאבי הייתי אומר יונתן, ואם היו שואלים אותי מה הצבע האהוב עלי הייתי עונה יונתן.ואהבתי אותך כל כך יותר מכל דבר בעולם, יותר אפילו מאבי ואימי, יותר אפילו מאחי ואחיותי ,אפילו יותר מעצמי.אהבנו יותר משהלילה והיום היו אמיתים ושפתיך אלו היחידות שהכרתי ולא אהבתי מעולם איש אחר, או אישה.

וכשעזבת אותי בישבילו,לא יכולתי להאמין שזה ניגמר ,לא חשבתי שזה בכלל אפשרי זו לא היתה אופציה בישבילי - שנינו בנפרד- לא יכול לקרות ,לא הגיוני ולא נתפס.ולא יכולתי להפסיק לראות את פניך ובכיתי בלילות ושכחתי מי אני ,ולא היו לי מחשבות או רצונות אחרים מלבדך.ועכשיו החלטתי לינסוע אני עוזב אני לא יכול יותר ,אהבתי יותר מידי כואבת,היא בילתי נישלטת ,הגיע השמן שאחרי כל הדמעות ואחרי ניפוץ החלומות הענק הזה הגיע הזמן שבו אני יוצא לחיים חדשים שאני חזק שאני שוב עצמי ,כמו שפעם אתה עשית אותי.ועכשיו אני לא חושב יותר עליך ,אני כבר לא אזכור את שמך אני בוודאי אשכח את מי שהיית ,כי אם אתה היית מסוגל לעזוב אותי תראה שאתה לא היחיד,לפעמים,רק ליפעמים הלב לא צודק ,אני יודע שליבי שלי טעה.וכשאתה מתמודד עם כל העולם ומוצא נחם בשפתיו של אחר .לי תיהיה התחלה חדשה ,כזאת שאתה לא חלק ממנה ,אתה רק חלק מהעבר שלה ,אתה כבר לא קיים. כשזה לא סוף בעצם,זו התחלה.

נער שלו שערו כתום,הוא קוטף צמח בר ואז מורגש קור.משתנה הוא לפתע גדל וקטן.השמים בצבע,לא מוגדר צבע שמשתנה ואז הכל מתחמם.שינוי כזה בין קור לחום שכמו עלים על,האדמה מתנפץ בקול.ושוב גשם ושוב יורה ושוב מלקוש חוזר לי אז סתו . ורגע של אושר שבתוכו עצב מר וגורל לא ידוע שמחכה לו עכשיו. ההיד שהטיפות של הקיץ מזיעות הטיפות של החורף מחייכות,והכל כה מבולבל -כך זה כשסוף הקיץ ותחילת הסתו .היורה נשמע כה מאיים והמלקוש,כה מרגיע.מסמן לי סוף של תקופה,של סתו.