אני שוקעת במים

מכניסה את כל גופי לתוכם ומשאירה רק את אפי בחוץ כדי שאוכל נשום

אמנם השיער שלי קצר אך בגלל גובהה המיים הנמוך הוא נוגע בקרקע
כל גופי רפוי לנגד המים החמימים

השמש עליי מחממת אותי, את גופי, את פניי

אני שוקעת טיפה יותר עמוק

נוגעת-לא נוגעת בתחתית

המים מכסים את אוזני. דממה.

אני אוהבת את השקט של המים
כלכ רגוע, כלכך נעים משתלב כלכך טוב עם החמימות של השמש

אני יכולה להישאר כאן לנצח

פשוט לשכב לתת למים לשלוט עליי

להרגיש חסרנת אונים, אבל במובן הטוב

הגוף שלי משתחרר לאט לאט נותן למים פיקוד מלא

כל עצב ועצב נרגע, נחלש

המים מחממים את גופי מרגיעים אותי

ושוב, אני מבינה כמה אני חסרת מוטיבציה

אני שונאת את עצמי על זה

ומוותרת מהר מדיי

אבל פאק טיז, איי דונט גיב אה פאק
אני באמת לא משיגה את הדברים שאני הכי רוצה

ואני לא רוצה הרבה

ושוב, אני שונאת את עצמי על זה

והכתיבה שלי... הווו

היא כלכך מבולבלת כרגע, סערה של רגשות שמציפים אותי

אבל דיי, לא עוד אני לא אכנע לחולשות אני אהיה חזקה

אני יודעת שאני חזקה

ואני הולכת לעשות משהו עם החיים שלי

ואני אפסיק לבכות על כמה שהחיים מבאסים

ואני אפסיק לרחם על עצמי

אני לא יודעת עד כמה אתם מרגישים את התחושה הזאת
התחושה הנוראית הזאת של הריקנות

תחושה של קור ורעד
שכל איבר בגוף מרגיש חלול
כשהדבר היחיד שניתן להרגיש זה את הסוף
את סוף העולם

סוף החיים

הרבה אנשים קוראים לזה מחלה סופנית
אני שונאת את המושג הזה
אני מרגישה ככה

ואני לא חולה
אני ממש לא חולה

אני מרגיש לפעמים את המוות
וזה לא בגלל שאני מתה
וזה גם לא בגלל שהשטן בא לבקר אותי
אני מרגישה ככה כי אין שום משמעות לחיים
ובניגוד לאנשים אחרים אני לא מפחדת להיות מודעת לזה

אז כן, זה לא נעים ולא כיף
אבל אפשר להתמודד עם זה
אפשר
וזה עובר

ואז חוזר

ואז שוב עובר

ולא משנה מה תעשי
זה יחזור

כי ככה החיים מתנהלים

כל רגע בחיים שלנו הוא הסוף

הוא סוף של משהו

וריק לי

כלכך ריק לי

וקר
הקור עוטף אותי

אבל אני חיה עם זה

וזה בסדר

הכל בסדר.