הכרתי מישהו לפני כמה זמן, מישהו שלא יצא לי לציין עד עכשיו. 

זה התחיל מזה שהוא התחיל איתי בבר, בהתחלה לא כל כך התייחסתי אליו כי הייתי טרוד בראש של עצמי. ואז ברגע אחד הבחנתי שהוא מרשים למדי, והבעיות החלו להדחק מעט לצד. הוא לא דיבר יותר מדי, בעיקר ישב לצידי ושתה את הבירה שלו והגניב מבטים שעד עכשיו אני לא מצליח לפענח מה היה חבוי בהם. 

בהתחלה לא הבחנתי בזה אבל יש לו חצי פס ירוק ממש ישר בעינו השמאלית, מהאישון ועד סוף הקשתית (עיניו חומות) וכששמתי לב לזה, הייתי מרותק. הוא רק חייך כשהבין שאני בוהה בזה. 

"זה מוזר?"

"ממש לא, זה מאוד מחמיא לך."

"לא הרבה אנשים חושבים ככה." חשבתי אם לומר לו קלישאה פלרטטנית אבל העדפתי שלא. 

חשבתי שהוא ביישן וכנראה חדש בכל העניין, אבל הוא התברר כלא ביישן בכלל כשהוא רכן לבדוק אם אני רוצה לנשק אותו ואולי גם להמשיך הלאה. נעניתי להצעה בחיוב, כי ככה אני חי את חיי כרגע.  

החלפנו מספרים, אנחנו מסתמסים פה ושם וגם נפגשים מדי פעם (בזמן הקצר הזה שאנחנו מכירים).

אני לא מצפה לשום דבר רציני במיוחד כשאני עדיין מאוהב במישהו אחר. 

שלכם,

    קאנמי.