זה בטח היה בגיל 28 או משהו כזה.

יצאתי מהמקלחת, נעמדתי מול הראי וניסיתי לסדר את השיער ככה שייראה כאילו לא סידרתי אותו. הזזתי קצת ימינה, קצת שמאלה ופתאום הבנתי שבאמת יש שם קצת...

לא יכול להיות!

לאבא שלי יש בלורית שאלביס היה חותם עליה וסבא שלי הלך לקבר בלי לאבד שערה.

ההכחשה החזיקה מעמד בדיוק יומיים, עד שידידה שפגשתי הכניסה את המילים 'שיער' ו'דליל' באותו משפט והפכה את זה לעובדה.

הרחמים העצמיים שבאו בעקבות הגילוי נעו בין "איזה בחורה תשתין בכיוון שלי" לבין "ב-40 שנה הקרובות אני הולך להוציא הרבה יותר על אפטר-שייב", אבל אז עוד לא יכלתי להבין עד הסוף את המשמעויות.

בגיל 28 אף אחד לא מספר לך שאת כל מה שתאבד בראש, אתה הולך להרוויח בכתפיים, באזניים,  בגב, וכן, גם בגב התחתון. תחתון מאוד.

אף אחד לא מכין אותך לשריטות האיומות שמשאיר כל ענף מקרי או לילדים שמסתלבטים עליך כשאתה מביא את הבנות לגן.

על כל אלה עוד אפשר להבליג, אבל את מה שקרה השבוע כבר באמת היה לי קשה לבלוע:

הלכתי לי לתומי באחת המדרכות ומולי צעדה אמא צעירה, מחזיקה בידו של ילד מתוק.

הילד חייך וקרא "אבא! אבא!". זה לקח לי רגע אבל בסוף הבנתי שהוא מתכוון אלי.

הסתכלתי בבהלה באמא, מנסה לשחזר במהירות אם היה לי פעם משהו איתה.

בראש רצו תסריטי אימה על תביעות אבהות ואני כבר רואה איך הבית בהרחבה הולך לי על מזונות, אבל אז קלטתי – זה לא אני זאת הקרחת. "גם אבא שלו קרח" התנצלה האמא  בחיוך נבוך...

אז נכון, 7 מכל עשרה זכרים בארץ מאותגר-שערית ונכון שאפילו ראש הממשלה המהולל שלנו מלווה מצד ימין של הראש יותר ממה שהוא מלווה מארה"ב, אבל זה ממש לא משפר את הרגשתי.

מה כן משפר אותה?

אפילו קווין קוסטנר ההורס מתחיל להקריח...

השבוע בסינמה גונן: המירוץ לפסגה, הסרט האחרון של קווין קוסטנר, והראשון מאז 'רוקד עם זאבים' שאפשר לקרוא לו 'סרט טוב'. על גבר מזדקן (וכן – גם מקריח) לבן שפוגש נערים שחורים בעיירה אפורה. זה בסדר, הסוף ורוד...   

יום שבת, בית רזי, 20:30 – מפגש קרחים, 21:00 מתחילים

ביקורות:

http://peopleofthebook.co.il/movies/mcfarland-usa

http://saloona.co.il/madrich/?p=1396

https://plus.google.com/wm/1/103221741197809917185/posts/joQ7wHVXC4M