החיים מהצד |
| 9/2015
יין יאנג
טוב לי,
טוב, לא באמת טוב,
פשוט לא קרה משהו רע...
החיים עוברים, והכל בסדר בנתיים,
אין איזה משהו חריג.
אבל גם שכביכול טוב לי,
עמוק בפנים אני סובל.
כי נכון, לא קרה שום דבר מיוחד,
אבל הבדידות הזו תמיד תהיה שם.
בין אם זה לראות מלא תמונות של אנשים יוצאים כל יום בחג,
אנשים מעלים תמונות עם בני\בנות זוג,
לראות חברים ומשפחה עם ילדים בגילי או יותר קטנים שחותכים מוקם מהאירוע המפשחתי כי לילדים יש יציאה עם החברים,
זה תמיד יהיה שם, תמיד יכה בי,
ואני מנסה. אבל באמת שאני לא יודע איך לשנות את זה.
אני מנסה כן להכיר בנות, לשלוח הודעות במקומות
וגם סתם לדבר, לא רק משהו רציני, רק שאני לא ארגיש לבד,
מנסה להתחבר עם אנשים בבסיס,
זה קשר סבבה, כשאנחנו שם, אבל מעבר לשעות שאנחו חייבים להיות יחד זה לא מתפתח.
אני יודע שאני הדפוק פה, ולא הסביבה.
תכלס זה מרתיע אנשים כשהם מבינים שאתה ככה לבד, בטח חושבים שאתה פריק או משהו, כי זה לא כזה נורמאלי, אז הם גם מעדיפים לשמור מרחק.
ואני פשוט כבר מיואש מעצמי.
שנה טובה?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
