החיפוש אחר תשוקה או השראה נראה כל כך רחוק
ולכן בחרתי בפתרון הקל, סיפוק מידי מאלמנטים חיצוניים
ואז סגרתי את האינסטגרם לפני שהתחלתי להקיא על עצמי.
פשוט דוחה את עצמי. מרגישה כל כך ריקה
עם כל הזבל שאני עורמת
משאית הזבל אוספת
ויוצקת את כל החרא הזה למזבלה הראשית.
למה העיניים שלי שלא יכולות להיות משאית אחרת?
אולי אוטו גלידה?
אוטובוס קסמים?
כן! אני רוצה קסם.
אני רוצה שתהיה לי אמירה,
ולכן אני רוצה להיות אמנית.
בחיים לא הוכחתי כישורי אומנות מספקים
ויותר מזה, עדיין אין לי אמירה (על כלום, בעיקר)
אני חושבת לעצמי במה אני מוכשרת
כדי שאולי אני אמצא כשרון שבא יחד עם תשוקה..
את חירייה החליף פארק אריאל שרון
גם אני צריכה שמישהו ימות כדי להחליף את המזבלה שבראש שלי?!
אני אסתפק בתשוקה וכשרון. תודה
אלוהים ישמור, במה אני טובה?
-
מחפשת תשובה לכל שאלה בהרצאות של TED. מה יהיה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
