|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שוב הפעלתי את הרדיו
שוב הפעלתי את הרדיו.. התחנה האהובה עליי, 91.3
זה מזכיר לי את השיר הזה שאני אוהבת
זה שהתנגן בסוף הריב הגדול הזה שהיה לנו
אני זוכרת שבכיתי
אני זוכרת שרגע לפני זה נתת לי לסיים את זה
לא היה לך אכפת
זה היה הסימן הראשון
אמרתי לך שלעולם לא אשכח את הדברים שאמרת לי
אבל שיקרתי
ברגע שהשיר התנגן, שכחתי
שוב הפעלתי את הרדיו....
| |
הלוואי שיכולתי להיות "אני" טובה יותר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" מוצלחת יותר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מחברה טובה
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מאחת שמגזימה מכל דבר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מסתם זיון
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא לא תמיד מוצפת בטמטום
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שלא מחפשת להאשים את כולם
הלוואי שיכולתי להיות "אני" גם אם הייתי תמיד לבד
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שיודעת מה היא רוצה מעצמה
.......(אוסיף בהמשך)
הלוואי שיכולתי להיות "אני".
הלוואי שיכולתי להיות אני.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
17/1/2017 01:49
בקטגוריות דעה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, סיפור, עייפות, פרטי, שינוי, שיר, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
משהו מתבשל פה
אז.. יכול להיות שיהיה לי ראיון עבודה
הבלוג הזה כל כך מבולגן
אבל המחשבות שלי יותר
כל פעם שאני מדברת איתו זה נגמר בריב
99% מהפעמים בגללי
אני מלכת דרמה
סדר האכילה שלי מוזר
אני מרעיבה את עצמי (לא במכוון) ואז אוכלת יחסית הרבה.. לא זוללת ממש
לא מעניין
המ
כן
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
4/8/2016 17:05
בקטגוריות בריאות, יצירה, כתיבה, לבד, מוזיקה, מוסיקה, פרטי, שיר, אהבה ויחסים, עבודה, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הפתק הורוד על הארון
זה קרה בחטיבה.
הייתה לנו פעילות בשיעור יהדות והפעם החליטו לשלב בין שני חצאי כיתות שונות.
רוב הזמן אלה היו סתם פטפוטים.. עד שהמורה שלפה פתקיות קטנות וצבעוניות וחילקה לכל אחד מהתלמידים.
"שקט! צוריה מחלקת עכשיו פתקיות. כל אחד שירשום את השם שלו על הפתקית!" צעקה המורה שלא הכרתי, של הכיתה שהצטרפה אלינו.
לא הייתי ממש מרוכזת, ככל הנראה דיברתי עם כל מי שישב סביבי או שהקשבתי
אז שאלתי מישהו "מה עושים?".
ענו לי שצריך לרשום את השם על הדף הקטן.
"לאורך או לרוחב?" שאלתי את המורה בהתפרצות.
"זה לא משנה" היא ענתה.
אז לקחתי עיפרון מהקלמר ורשמתי את השם שלי.
"כולם כתבו את השם שלהם?" המורה צעקה מבעד לכל הדיבורים.
נשמעו כמה "כן" והמורה המשיכה עם ההנחיות.
"יופי, עכשיו תעבירו את הפתקים אליי"
"למה כתבנו את השמות?" מישהי שאלה.
"תכף תגלו" המורה ענתה.
"אוקיי, עכשיו שכל אחד יבוא ויקח פתק של מישהו אחר"
"מה? למה?" שאלה אותה התלמידה.
"עוד רגע תגלו" השיבה עם חיוך.
כמעט כולם קמו והתקדמו לעבר המורה, כל אחד קח פתק ואז מישהו צעק "היי, לקחתי את עצמי!" וצחק.
המורה מסרה לו פתק אחר.
כולם התיישבו במקומות.
"עכשיו אני רוצה שכל אחד ירשום משהו טוב על האדם ששמו מופיע על הפתק"
כולם הוציאו כלי כתיבה מהקלמר והחלו לכתוב.
כשהמורה ראתה שכולם סיימו, היא אמרה "עכשיו תעבירו את הפתק למישהו אחר שהוא לא האדם שלו מוקדש הפתק".
את הפתק שלי מסרתי לאחת חברות שלי.
"לא רק לחברים!" המורה שלי העירה.
עוד כמה חילופי פיתקיות והמורה אספה את כולן.
אז היא הקריאה את השם שרשום על כל פתקית
"נעה",
"איתי",
"שחר"
"איזה מהם?"
"הבת"...
ואז שמעתי את שמי.. כמובן שעד אז כבר הייתי מרוכזת במשהו אחר. כמה אופייני לי.
קמתי ולקחתי את הפתק הורוד מהמורה.
בשלב הזה רוב האנשים כבר התחילו לשאול "מי כתב לי את זה?" ו"מי רשם את זה??", היה רעש נוראי.
התיישבתי וקראתי את הפתק.
לי
שאת יושבת איתי ברוב ההקבצות
ברגע שקראתי את זה ישר התחלתי לחשוב מי רשם את זה.. זו הייתה עמית. היא גם אמרה לי.
וזה נכון, באמת ישבנו יחד ברוב ההקבצות.
לא חשבתי שזה התאים להנחייה של המורה אבל לא אמרתי כלום..
ואז בהמשך הפתקית היה רשום בכתב קטן ולדעתי, לא הכי ברור, הדבר הבא:
למרות שאני לא יודעת מי זאת אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם
לכם? חשבתי לעצמי.. אבל התעלמתי.
באותו הרגע קראתי את זה שוב והתייחסתי רק לחלק לחלק אחד "אני לא יודעת מי זאת"
כל שאר הדף התטשטש ליד המשפט הזה
מי כתב את זה? ואיך בדיוק הוא לא יודע מי אני? (או יותר נכון, יודעת.. הכתב היה כתב ש"אופייני לבת")
זה פגע בי.
כן, לא היו לי הרבה חברים קרובים אבל הייתי בקשר עם הרבה ילדים מהשכבה.
אז חשבתי שוב מי כתב את זה?
ואז, בדומה לשאר הילדים בכיתה שאלתי "מי כתב על שלי?"
ואז אחרי כמה מבטים סביב, מבטי הצטלב עם זה של ילדה שישבה בקצה השני של הכיתה ליד חברות שלה.
זו הייתה 'שחר הבת'.
"אני" היא אמרה
חייכתי
היא חייכה חזרה
"את כתבת לי?" היא שאלה והרימה את הפתק שלה
"לא" אמרתי והתאמצתי לחייך
אני די בטוחה שהצלחתי
השפלתי מבט לפתקית הורודה.
היא כן מכירה אותי. האם זו התגרות מכוונת?
הסקתי שלא.
העניין הוא.. ששחר מקובלת... ואני לא.
היא מה שילדים בשכבה שלי מחשיבים ל"פרחה".
אני בטוחה שאתם יודעים, אותם הילדים שמרכלים עליהם בלי סוף מאחורי הגב ואז כשהם פונים אלייך מתחנפים אליהם.
כן, אלה.
באותו הרגע הבנתי שכל מה שאני רוצה.. זה שיכירו בי.
שידעו שגם אני אדם, אישיות.
אבל זה יותר מלדעת מי אני.. זה גם להתייחס אליי כמישהו משמעותי.
אני בטוחה שהיא לא חשבה שזה משהו שיגרום לי להעלב או להתרגש.. אבל זה השפיע, אני לא יכולה להכחיש את זה.
יום אחד, רציתי שיכירו אותי ויכירו בי.
עד היום, הפתקית הורודה הזו תלויה לי על הארון. כדי שאני אזכור שאני רוצה שיזכרו אותי.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
2/8/2016 20:54
בקטגוריות סיפור, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, שינוי, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, בית ספר, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
Female Robbery | The Neighbourhood תרגום לעברית
לא מדוייק בכלל, קצת שינויים.. מקווה שתהנו (השיר מצורף בסוף התרגום)
Female Robbery | The Neighbourhood
שוד נשי/אישה/נקבה | השכונה עוד לא החלטתי!
I think I found hell
I think I found something.
I think I found something in my TV screen.
I think I found out that I have nothing,
That I have nothing in this place for me.
אני חושבת שמצאתי (את ה)גיהנום
אני חושבת שמצאתי משהו.
אני חושבת שמצאתי משהו במסך הטלוויזיה שלי.
אני חושבת שגיליתי שאין לי כלום,
שאין כלום עבורי במקום הזה.
I watched it all in my head, perfect sense.
Don't take me from my bed,
Leave everything that is worth a single cent and just take me instead.
That TV show,
I saw as I fell asleep.
Had me on both my knees,
Praying to whatever is in heaven please send me a felon,
And don't let the police know.
ראיתי את הכל בראשי, היגיון מוחלט.
אל תיקח אותי ממיטתי,
תשאיר את כל מה ששווה סנט ופשוט תיקח אותי במקום.
סדרת הטלוויזיה הזו,
שראיתי תוך כדי שנרדמתי.
גרמה לי להיות על שתי ברכיי,
ולהתפלל למה שנמצא אי שם בגן עדן שישלח לי עבריין,
ואל תגלה למשטרה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
I think I can tell,
I think I can tell them,
Tell them they were made for me.
I'm thinking they'll know, know it already.
I'm thinking they'll know just about everything,
אני חושב שאני יכול לספר,
אני חושב שאני יכול לספר להם,
לספר להם שהם נוצרו בשבילי/נועדו עבורי.
אני חושב שהם ידעו, ידעו את זה כבר.
אני חושב שהם ידעו על הכל,
I bet they planned it all out,
Like the shows
Went everywhere I go.
Walked in the store right behind me,
Stood in line right beside me and followed me to my home.
I'm sure they figured it out early on
That I would never run.
That they could shoot but that's no fun,
'Cause then they're killing the stolen son.
אני מתערב שהם תכננו הכל,
כמו בסדרות
הלכו לכל מקום שהלכתי אליו.
הלכו בחנות ממש מאחורי,
עמדו בתור ממש לידי ועקבו אחרי לביתי.
אני בטוח שהם הבינו מוקדם
שאני לעולם לא אברח.
שהם יכולים לירות אבל זה לא כיף,
כי הם יורים בבנם הגנוב.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
We're gonna die...
...אנחנו הולכים למות
I think I found love.
אני חושב שמצאתי אהבה.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
2/8/2016 16:42
בקטגוריות יצירה, כתיבה, מוסיקה, מוזיקה, שינוי, עייפות, שיר, שירה, תרגום, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
טרנסקסואליות בשיר? לו ריד ולנה דל ריי
לא מזמן הקשבתי לשיר של לנה דל ריי.. שבו היא אמרה שחבר שלה מנגן על גיטרה בזמן שהיא שרה 'לו ריד'.
לא ידעתי מי זה.. (האם זו בורות מצידי?)
אז החלטתי לחפש שיר שלו ונתקלתי בשיר "Walk on the wild side"
הקשבתי למילים ובית אחד בלט לי במיוחד:
Plucked her eyebrows on the way
Shaved her legs and then he was a she
,She says, "Hey, babe
."Take a walk on the wild side
בחיים לא נתקלתי בשיר שמציג טרנסקסואליות.
השיר מוצא חן בעייני!
אז גם גיליתי שלו היה אמור לשיר את השיר עם לנה (השיר שבו לנה ציינה אותו).. אבל לצערי (ולצערה), הוא נפטר לפני שהם הספיקו להקליט..
השיר שלנה דל ריי הייתה אמורה לשיר עם לו ריד, הוא מצויין בשיר
השיר של לו ריד שצוטט
| |
עייפה
אני מעוררת רחמים.
ועייפה.
בעיקר עייפה...
ללכת לישון ב4 בבוקר אחרי יום של עשיית כלום זה מתיש, לא?
אני לא יודעת לסווג את הבלוג הזה.
מצד אחד, אני משתוקקת לספר לחברים שלי, לשתף אותם - שיבינו איך אני מרגישה.
מצד שני, הם לא יבינו. הם סתם ישאלו שאלות... על מי רשמת את זה? ועל מי את זה?
זין.
אני לא רוצה להסביר את זה.
הקטע האחרון שפרסמתי ממש מעורפל, לא?
אני בעצמי כבר לא יודעת מה הולך שם...
מישהו בכלל קורא את זה?
אני לא יודעת מה להרגיש. אני פשוט מוצפת עייפות.
אני אנסה לחשוב בהיגיון מחר.
לילה טוב (בערך).. מי שזה לא יהיה
28/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
28/7/2016 02:52
בקטגוריות דעה, הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אפילו לא בקטע של סיפרות
שלחת הודעה.
עניתי.
למה לא חיכיתי?
דיברנו.
בערך.
פתאום אין לי ערך?
מה שביקשת היה הזוי.
אין לי חרוז שידגיש עד כמה זה הזוי.
לאן נעלמת?
עזבת באמצע השיחה כי סירבתי?
או שפשוט כי כבר לא אכפת לך שזה פוגע בי..?
אתה מבלבל אותי. שולח מסרים סותרים.
או שפשוט חברה שלך סוף סוף התפנתה ולא היית צריך להעסיק את עצמך איתי....?
למה אני ממשיכה לדבר איתך?
כי אתה מחמיא לי פה ושם, ואני, הנערה חסרת הביטחון שואבת את המחמאות הקטנות האלה כמו שואב אבק?
או שאני פשוט חולה על הרס עצמי?
...או שאני סתם חולה?
נמאס לי להרגיש ככה.
נמאס לי ממך.
נמאס לי ממנה (ואני אפילו לא מכירה אותה).
נמאס לי ממני.
הייתי די שמחה כשלא דיברנו.. אבל גם הייתי שמחה כשדיברנו...
כל כך הרבה "או"..
אולי הגיע הזמן לסיים את זה?
או שאולי במקום לזיין את השכל, אני אעשה משהו עם עצמי?
28/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
28/7/2016 01:12
בקטגוריות דעה, הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, עייפות, פרטי, שינוי, שירה, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, סיפרותי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
"לכי להזדיין"
את נראית טוב.
מצד שני, למה ציפיתי? שתדרדרי בגללי?
אולי.
כנראה שלא...
הכרנו כל כך הרבה שנים וכל כך התקרבנו בזמן ההוא.
למה היית חייבת לומר את השטויות האלה?
למה היא הייתה צריכה לספר לי שאמרת את זה?
אין פלא שכעסת..
אני לא הולכת לבקש סליחה.
יהיה לא נעים לשבת בחברתך,
אבל לפחות "המלשנית" איתי.
אבל את יודעת מה?
הכל באשמך.
את צבועה אבל לא מוכנה להודות בזה.
לפחות אני מוכנה.
חשבת פעם שאולי זה פגע בי?
שאולי אני משהו כל כך "לא טבעי", כמו שאמרת?
או שאולי לא...
בעצם זו גם אשמתי. לא הייתי צריכה להעמיד פנים שכעסתי.
לקחת את זה ברצינות.
הייתי מוותרת לך אז, הייתי טיפשה.
אני עדיין טיפשה.
בעצם, עזבי,
פעם הבאה תגידי "לכי להזדיין" למישהי אחרת.
27/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
27/7/2016 21:15
בקטגוריות הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, פרטי, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אבל אני בכלל לא אוהבת אותך
מלמלה לבנה, מלמלה שחורה..
ראיתי אותך מעבר לפינה.
צעדתי קדימה, מבט מהסס..
הרגש תוסס? אתה לא גוסס?
כוסאמא שלך.
אמרתי לך שכואב לי, למה אתה חייב להמשיך?
הופך את זה לבדיחה ואז נעלם?
יופי. כי לדבר איתך מזכיר לי את כל מה שעברנו ביחד.
במיוחד את הטיפשות שלי...
27/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
27/7/2016 21:02
בקטגוריות יצירתיות, לבד, כתיבה, יצירה, הנאה, פרטי, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
משהו שכתבתי כשהייתי עצבנית..?
Me being whiny | Lee Ora
,You say one thing and do another
You chose that girl over your lover
You talked to her for a couple of days
?and suddenly you forget how to behave
I'm not mad, I'm simply hurt
You buried me in the dirt
I knew it wouldn't last
But I didn't think it'd end this fast
13/07/2016
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Night_Huntress