|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הלוואי שיכולתי להיות "אני" טובה יותר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" מוצלחת יותר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מחברה טובה
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מאחת שמגזימה מכל דבר
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא יותר מסתם זיון
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שהיא לא תמיד מוצפת בטמטום
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שלא מחפשת להאשים את כולם
הלוואי שיכולתי להיות "אני" גם אם הייתי תמיד לבד
הלוואי שיכולתי להיות "אני" שיודעת מה היא רוצה מעצמה
.......(אוסיף בהמשך)
הלוואי שיכולתי להיות "אני".
הלוואי שיכולתי להיות אני.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
17/1/2017 01:49
בקטגוריות דעה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, סיפור, עייפות, פרטי, שינוי, שיר, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
חושבת על סקס עם האקס
מכינה מיץ תפוזים?
חושבת על סקס
מכינה קרפ?
חושבת על סקס
שמה סוכריות על גלידה של ילד?
חושבת על סקס
והחלק הכי גרוע.. שהסקס שאני חושבת עליו הוא לא עם חבר שלי.. אלא עם האקס.
עם זה שאיבדתי איתו את הבתולין...
מה יהיה, מה יהיה...
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
29/8/2016 15:21
בקטגוריות דעה, הנאה, כתיבה, לבד, מיניות, עייפות, פרטי, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
עדכונים לא חשובים לגבי עוד יום לא חשוב
ראינו את הסרט "משחקי חובה" ונהננו!
נראיתי כאילו אני בהיריון עם השמלה
הלכתי לישון ב04:00 וקמתי ב08:30 ולא הצלחתי להירדם מאז..
ההכנה למסעדה הייתה כיפית
היה יום טוב
מחר אני הולכת לקנות מתנה לחברה עם גל
הולכת לעוד חברה (סתם לבלות), אף פעם לא הייתי אצלה
ואז ילדת יום ההולדת באה אליי ואני מאפרת אותה!
מנסה לשמור על חיוביות
גל היא סבבה לגמרי
אחרי שחזרנו יחד, דיברנו שעה שלמה ליד הבית שלי..
אימא שלי הלכה לישון ככה שיכולת גם לחזור אחרי 00:30.. בקיצור, היא ממש סמכה עלי הפעם
בדרך כלל היא מביאה לצאת עד 23:00
אולי זה כי היא לא עובדת מחר.. או שזה בגלל כל היין שהיא שתתה במסעדה...
אני אתקלח ואני מקווה שאצליח לקום בבוקר
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
6/8/2016 01:05
בקטגוריות דעה, הנאה, כתיבה, לבד, עייפות, פרטי, שינוי, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
עייפות בסקייפ
אני בסקייפ עם חברה ושתינו גוססות מעייפות
עייפה מכדי לחשוב על איך להרגיש כלפי מחר
ישנתי מ06:00 עד 14:30 אז זה ממש מוזר שאני עייפה עכשיו
קודם רקדנו והיה כיף בסה"כ
אני מורידה איפור והולכת לישון
| |
הפתק הורוד על הארון
זה קרה בחטיבה.
הייתה לנו פעילות בשיעור יהדות והפעם החליטו לשלב בין שני חצאי כיתות שונות.
רוב הזמן אלה היו סתם פטפוטים.. עד שהמורה שלפה פתקיות קטנות וצבעוניות וחילקה לכל אחד מהתלמידים.
"שקט! צוריה מחלקת עכשיו פתקיות. כל אחד שירשום את השם שלו על הפתקית!" צעקה המורה שלא הכרתי, של הכיתה שהצטרפה אלינו.
לא הייתי ממש מרוכזת, ככל הנראה דיברתי עם כל מי שישב סביבי או שהקשבתי
אז שאלתי מישהו "מה עושים?".
ענו לי שצריך לרשום את השם על הדף הקטן.
"לאורך או לרוחב?" שאלתי את המורה בהתפרצות.
"זה לא משנה" היא ענתה.
אז לקחתי עיפרון מהקלמר ורשמתי את השם שלי.
"כולם כתבו את השם שלהם?" המורה צעקה מבעד לכל הדיבורים.
נשמעו כמה "כן" והמורה המשיכה עם ההנחיות.
"יופי, עכשיו תעבירו את הפתקים אליי"
"למה כתבנו את השמות?" מישהי שאלה.
"תכף תגלו" המורה ענתה.
"אוקיי, עכשיו שכל אחד יבוא ויקח פתק של מישהו אחר"
"מה? למה?" שאלה אותה התלמידה.
"עוד רגע תגלו" השיבה עם חיוך.
כמעט כולם קמו והתקדמו לעבר המורה, כל אחד קח פתק ואז מישהו צעק "היי, לקחתי את עצמי!" וצחק.
המורה מסרה לו פתק אחר.
כולם התיישבו במקומות.
"עכשיו אני רוצה שכל אחד ירשום משהו טוב על האדם ששמו מופיע על הפתק"
כולם הוציאו כלי כתיבה מהקלמר והחלו לכתוב.
כשהמורה ראתה שכולם סיימו, היא אמרה "עכשיו תעבירו את הפתק למישהו אחר שהוא לא האדם שלו מוקדש הפתק".
את הפתק שלי מסרתי לאחת חברות שלי.
"לא רק לחברים!" המורה שלי העירה.
עוד כמה חילופי פיתקיות והמורה אספה את כולן.
אז היא הקריאה את השם שרשום על כל פתקית
"נעה",
"איתי",
"שחר"
"איזה מהם?"
"הבת"...
ואז שמעתי את שמי.. כמובן שעד אז כבר הייתי מרוכזת במשהו אחר. כמה אופייני לי.
קמתי ולקחתי את הפתק הורוד מהמורה.
בשלב הזה רוב האנשים כבר התחילו לשאול "מי כתב לי את זה?" ו"מי רשם את זה??", היה רעש נוראי.
התיישבתי וקראתי את הפתק.
לי
שאת יושבת איתי ברוב ההקבצות
ברגע שקראתי את זה ישר התחלתי לחשוב מי רשם את זה.. זו הייתה עמית. היא גם אמרה לי.
וזה נכון, באמת ישבנו יחד ברוב ההקבצות.
לא חשבתי שזה התאים להנחייה של המורה אבל לא אמרתי כלום..
ואז בהמשך הפתקית היה רשום בכתב קטן ולדעתי, לא הכי ברור, הדבר הבא:
למרות שאני לא יודעת מי זאת אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם
לכם? חשבתי לעצמי.. אבל התעלמתי.
באותו הרגע קראתי את זה שוב והתייחסתי רק לחלק לחלק אחד "אני לא יודעת מי זאת"
כל שאר הדף התטשטש ליד המשפט הזה
מי כתב את זה? ואיך בדיוק הוא לא יודע מי אני? (או יותר נכון, יודעת.. הכתב היה כתב ש"אופייני לבת")
זה פגע בי.
כן, לא היו לי הרבה חברים קרובים אבל הייתי בקשר עם הרבה ילדים מהשכבה.
אז חשבתי שוב מי כתב את זה?
ואז, בדומה לשאר הילדים בכיתה שאלתי "מי כתב על שלי?"
ואז אחרי כמה מבטים סביב, מבטי הצטלב עם זה של ילדה שישבה בקצה השני של הכיתה ליד חברות שלה.
זו הייתה 'שחר הבת'.
"אני" היא אמרה
חייכתי
היא חייכה חזרה
"את כתבת לי?" היא שאלה והרימה את הפתק שלה
"לא" אמרתי והתאמצתי לחייך
אני די בטוחה שהצלחתי
השפלתי מבט לפתקית הורודה.
היא כן מכירה אותי. האם זו התגרות מכוונת?
הסקתי שלא.
העניין הוא.. ששחר מקובלת... ואני לא.
היא מה שילדים בשכבה שלי מחשיבים ל"פרחה".
אני בטוחה שאתם יודעים, אותם הילדים שמרכלים עליהם בלי סוף מאחורי הגב ואז כשהם פונים אלייך מתחנפים אליהם.
כן, אלה.
באותו הרגע הבנתי שכל מה שאני רוצה.. זה שיכירו בי.
שידעו שגם אני אדם, אישיות.
אבל זה יותר מלדעת מי אני.. זה גם להתייחס אליי כמישהו משמעותי.
אני בטוחה שהיא לא חשבה שזה משהו שיגרום לי להעלב או להתרגש.. אבל זה השפיע, אני לא יכולה להכחיש את זה.
יום אחד, רציתי שיכירו אותי ויכירו בי.
עד היום, הפתקית הורודה הזו תלויה לי על הארון. כדי שאני אזכור שאני רוצה שיזכרו אותי.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
2/8/2016 20:54
בקטגוריות סיפור, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, שינוי, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, בית ספר, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
Female Robbery | The Neighbourhood תרגום לעברית
לא מדוייק בכלל, קצת שינויים.. מקווה שתהנו (השיר מצורף בסוף התרגום)
Female Robbery | The Neighbourhood
שוד נשי/אישה/נקבה | השכונה עוד לא החלטתי!
I think I found hell
I think I found something.
I think I found something in my TV screen.
I think I found out that I have nothing,
That I have nothing in this place for me.
אני חושבת שמצאתי (את ה)גיהנום
אני חושבת שמצאתי משהו.
אני חושבת שמצאתי משהו במסך הטלוויזיה שלי.
אני חושבת שגיליתי שאין לי כלום,
שאין כלום עבורי במקום הזה.
I watched it all in my head, perfect sense.
Don't take me from my bed,
Leave everything that is worth a single cent and just take me instead.
That TV show,
I saw as I fell asleep.
Had me on both my knees,
Praying to whatever is in heaven please send me a felon,
And don't let the police know.
ראיתי את הכל בראשי, היגיון מוחלט.
אל תיקח אותי ממיטתי,
תשאיר את כל מה ששווה סנט ופשוט תיקח אותי במקום.
סדרת הטלוויזיה הזו,
שראיתי תוך כדי שנרדמתי.
גרמה לי להיות על שתי ברכיי,
ולהתפלל למה שנמצא אי שם בגן עדן שישלח לי עבריין,
ואל תגלה למשטרה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
I think I can tell,
I think I can tell them,
Tell them they were made for me.
I'm thinking they'll know, know it already.
I'm thinking they'll know just about everything,
אני חושב שאני יכול לספר,
אני חושב שאני יכול לספר להם,
לספר להם שהם נוצרו בשבילי/נועדו עבורי.
אני חושב שהם ידעו, ידעו את זה כבר.
אני חושב שהם ידעו על הכל,
I bet they planned it all out,
Like the shows
Went everywhere I go.
Walked in the store right behind me,
Stood in line right beside me and followed me to my home.
I'm sure they figured it out early on
That I would never run.
That they could shoot but that's no fun,
'Cause then they're killing the stolen son.
אני מתערב שהם תכננו הכל,
כמו בסדרות
הלכו לכל מקום שהלכתי אליו.
הלכו בחנות ממש מאחורי,
עמדו בתור ממש לידי ועקבו אחרי לביתי.
אני בטוח שהם הבינו מוקדם
שאני לעולם לא אברח.
שהם יכולים לירות אבל זה לא כיף,
כי הם יורים בבנם הגנוב.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
Anything, anything,
Don't tell them anything,
Anything, please.
דבר, דבר,
אל תספר להם דבר,
שום דבר, בבקשה.
We're gonna die...
...אנחנו הולכים למות
I think I found love.
אני חושב שמצאתי אהבה.
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
2/8/2016 16:42
בקטגוריות יצירה, כתיבה, מוסיקה, מוזיקה, שינוי, עייפות, שיר, שירה, תרגום, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
Follow Me Down
Now I know that there's a different way to die
My body breathes
Heart still beats
But I am not alive
| |
לא מרוצה
"את כל הזמן מבקשת"
"מה ביקשתי? אני לא מבקשת כלום.
הכל דיבורים. אנחנו רק מדברים.
אתה רק מדבר."
...
"מה כבר ביקשתי ממך? זין?
טוב, אתה לא רוצה לדבר על זה?
ביי."
| |
חסרת ערך
הסתכלתי במראה,
ראיתי מבט עמום.
לחשתי "את חסרת ערך" כאילו ניסיתי לשכנע את עצמי...
אבל כבר ידעתי.
ידעתי שאני חסרת ערך.
| |
עייפה
אני מעוררת רחמים.
ועייפה.
בעיקר עייפה...
ללכת לישון ב4 בבוקר אחרי יום של עשיית כלום זה מתיש, לא?
אני לא יודעת לסווג את הבלוג הזה.
מצד אחד, אני משתוקקת לספר לחברים שלי, לשתף אותם - שיבינו איך אני מרגישה.
מצד שני, הם לא יבינו. הם סתם ישאלו שאלות... על מי רשמת את זה? ועל מי את זה?
זין.
אני לא רוצה להסביר את זה.
הקטע האחרון שפרסמתי ממש מעורפל, לא?
אני בעצמי כבר לא יודעת מה הולך שם...
מישהו בכלל קורא את זה?
אני לא יודעת מה להרגיש. אני פשוט מוצפת עייפות.
אני אנסה לחשוב בהיגיון מחר.
לילה טוב (בערך).. מי שזה לא יהיה
28/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
28/7/2016 02:52
בקטגוריות דעה, הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אפילו לא בקטע של סיפרות
שלחת הודעה.
עניתי.
למה לא חיכיתי?
דיברנו.
בערך.
פתאום אין לי ערך?
מה שביקשת היה הזוי.
אין לי חרוז שידגיש עד כמה זה הזוי.
לאן נעלמת?
עזבת באמצע השיחה כי סירבתי?
או שפשוט כי כבר לא אכפת לך שזה פוגע בי..?
אתה מבלבל אותי. שולח מסרים סותרים.
או שפשוט חברה שלך סוף סוף התפנתה ולא היית צריך להעסיק את עצמך איתי....?
למה אני ממשיכה לדבר איתך?
כי אתה מחמיא לי פה ושם, ואני, הנערה חסרת הביטחון שואבת את המחמאות הקטנות האלה כמו שואב אבק?
או שאני פשוט חולה על הרס עצמי?
...או שאני סתם חולה?
נמאס לי להרגיש ככה.
נמאס לי ממך.
נמאס לי ממנה (ואני אפילו לא מכירה אותה).
נמאס לי ממני.
הייתי די שמחה כשלא דיברנו.. אבל גם הייתי שמחה כשדיברנו...
כל כך הרבה "או"..
אולי הגיע הזמן לסיים את זה?
או שאולי במקום לזיין את השכל, אני אעשה משהו עם עצמי?
28/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
28/7/2016 01:12
בקטגוריות דעה, הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, עייפות, פרטי, שינוי, שירה, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, סיפרותי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
"לכי להזדיין"
את נראית טוב.
מצד שני, למה ציפיתי? שתדרדרי בגללי?
אולי.
כנראה שלא...
הכרנו כל כך הרבה שנים וכל כך התקרבנו בזמן ההוא.
למה היית חייבת לומר את השטויות האלה?
למה היא הייתה צריכה לספר לי שאמרת את זה?
אין פלא שכעסת..
אני לא הולכת לבקש סליחה.
יהיה לא נעים לשבת בחברתך,
אבל לפחות "המלשנית" איתי.
אבל את יודעת מה?
הכל באשמך.
את צבועה אבל לא מוכנה להודות בזה.
לפחות אני מוכנה.
חשבת פעם שאולי זה פגע בי?
שאולי אני משהו כל כך "לא טבעי", כמו שאמרת?
או שאולי לא...
בעצם זו גם אשמתי. לא הייתי צריכה להעמיד פנים שכעסתי.
לקחת את זה ברצינות.
הייתי מוותרת לך אז, הייתי טיפשה.
אני עדיין טיפשה.
בעצם, עזבי,
פעם הבאה תגידי "לכי להזדיין" למישהי אחרת.
27/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
27/7/2016 21:15
בקטגוריות הנאה, יצירה, יצירתיות, כתיבה, לבד, פרטי, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 אבל אני בכלל לא אוהבת אותך
מלמלה לבנה, מלמלה שחורה..
ראיתי אותך מעבר לפינה.
צעדתי קדימה, מבט מהסס..
הרגש תוסס? אתה לא גוסס?
כוסאמא שלך.
אמרתי לך שכואב לי, למה אתה חייב להמשיך?
הופך את זה לבדיחה ואז נעלם?
יופי. כי לדבר איתך מזכיר לי את כל מה שעברנו ביחד.
במיוחד את הטיפשות שלי...
27/07/2016
|
נכתב על ידי
Night_Huntress
,
27/7/2016 21:02
בקטגוריות יצירתיות, לבד, כתיבה, יצירה, הנאה, פרטי, שירה, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Night_Huntress