מצבי רוח. פעם עולה, פעם צונחת עמוק לתהום. העתיד הקרוב הלא ברור שלי משגע אותי. דבר אחד אני יודעת- המקום שאני נמצאת בו כרגע לא עושה לי טוב. והכוונה למקום המגורים, כי בעבודה אני דווקא דיי נהנית. וזה מה שאוכל אותי.
עד עכשיו לא היתה עבודה שאהבתי ככה. ולא את העבודה עצמה אני אוהבת, אלא את האנשים שמסביבי ואת העובדה שתמיד יש עניין, גם בשעות שאני יושבת ובוהה באוויר.
אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בעתיד הקרוב. ברחוק- נו, לעבוד במקצוע כמובן. אבל בקרוב... לוט בערפל.
אני במקום שאני נמצאת בו כרגע רק כי נוח לי. ונוח זו לא סיבה מספיק טובה בשביל להישאר.
מפחיד אותי עכשיו לעבור מקום. לא לדעת אם אסתדר עם האנשים. ועזבו את זה, שוב, במה לעזאזל אעבוד?
כרגע אני בעיר שאין לי שום חיבור אליה. הדבר היחיד היפה פה שאני יכולה להשקיף אל הים מהמרפסת כל בוקר, אבל הייתי רוצה שזאת תהיה המרפסת של הבית שלי ולא המרפסת של הבית של אמא.
יום ראשון הייתי בשיא האושר. פתאום הדברים קרו. אתמול הייתי בדאון נוראי, לא הלכתי בסוף ללימודים. היום הדאון קצת נמשך.
העירו לי על משהו שלא עשיתי בסדר בעבודה, וזה בכלל הוריד לי את המצברוח לרצפה, מה גם שלא יצאתי להפסקה בזמן וזה תמיד מחרפן אותי.
נתקעתי. ואין לי דרך להתקדם. שלוש הנשים שאני קוראת להן חברות שלי, רק כי אני שומרת להן חסד נעורים, לא ממש מתפקדות כחברות. יעיד על כך חשבון הפלאפון שלי שנמצא בשפל של כל הזמנים. לטובה כרגע, כי כל הכסף שלי מחושב.
הבריאות שלי מדרדרת מיום ליום. מרגישה מבוגרת בעשר שנים מגילי האמיתי. התחביב היחיד שלי שהחזיק מעמד זה המחשב, שאני מכורה לו.
נמאס לי להדחיק את הרצונות שלי. נמאס לי באופן כללי.
רק אם הייתי יודעת במה אני רוצה, או יכולה, לעבוד. כל מה שאני יודעת כרגע זה שהעבודה שלי צריכה להשתלב עם הלימודים, לא יותר משלוש פעמים בשבוע ושארוויח בה מספיק כדי שאוכל, ביחד עם ההכנסה הנוספת שיש לי, להחזיק דירה.
המעבר על מודעות דרושים שלא מתאימות לי מתסכל אותי. העובדה שאין לי זמן פנוי לנשום וכשכבר יש לי אני "מבלה" אותו במיטה מתסכלת אותי. העובדה שאין לי עם מי לדבר, כי שלוש הנשים שבטעות אני קוראת להן חברות שלי לא ממש מתקשרות איתי- כן, גם זה מתסכל אותי.
והתסכול הזה אוכל אותי, לאט אבל בטוח.
בלי קשר לכלום- היום, או שאולי זה היה אתמול, כבר לא זוכרת, קמתי עם ידיעה ברורה של מה חסר לי בחיים. אז עכשיו אני מחפשת חוג דרמה, שבו אוכל להוציא את כל התסכולים שלי. ושיהיה במחיר הגיוני. לא חייב כזה עם תעודות מדופלמות. סתם, בשביל הכיף.
מחר עוד יום עמוס. יופי לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
