החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מחר חוזרת לעבודה אחרי 3 ימי חופש. הלוואי ויהיה לי את האומץ להתפטר. שזה די מצחיק, בהתחשב בעובדה שעד עכשיו פיטרו אותי פעם אחת בלבד. מכל שאר העבודות שלי אני התפטרתי. ופתאום קשה לי. אבל גם יותר קשה לי שם. יום חמישי כבר ממש סבלתי. אם הייתי בנדאם אחר, הייתי קמה והולכת. פשוט ככה. היה לי רע.

אז די. למרות שהתל אביבית, שחזרה להיות תל אביבית, תתבאס שאני אעזוב ולפחות עוד 2 אנשים יתבאסו ממש. אבל די. מספיק. אני רוצה להתמקד בעסק שלי. לעבור לחיפה ולהתמקד בעסק. 

החלטתי על שם חדש, אחרי שראיתי עסק באותו תחום עם שם זהה. ביחד עם מישהי בפייסבוק שלי בחרתי גם סלוגן חדש, שאני הרבה יותר מתחברת אליו. אני רוצה לעשות את האתר שלי מחדש, כולל לוגו ויאללה, לעוף על זה.

אבל המעבר הזה לא יקרה כל כך מהר. אני רוצה להגיע לחיסכון של לפחות 8 כדי שאני אוכל לעבור בראש שקט. והאמת שגם אין יותר מידיי דירות בתקציב שלי, שנת הלימודים עוד לא הסתיימה..

אז אני קודם אתפטר, אתחיל להריץ את העסק שלי מהבית. אולי אלך ללמוד משהו פעמיים בשבוע בשביל המסגרת וזהו.

חשבתי בזמן האחרון על כל מיני צורות מגורים. אפילו על בית פרטי. הגעתי למסקנה שבבית פרטי אני לא יכולה לחיות. מפחדת מידיי מגניבות. גם הפחיד אותי לקחת הלוואה ואז החלטתי להשאר בבית חודש חודשיים, לחסוך ולהריץ את העסק שלי, הפעם בצורה שונה.

קודם כל החלטתי להפסיק לעבוד עם חברות לבניית/קידום אתרים שמזמינות מסה של מאמרי זבל שאף אחד לא קורא. התיאוריה שלי אומרת שאם אתר פעיל, מתעדכן בתדירות סבירה ויש לו טראפיק גבוה, גוגל יקדם אותו באופן אוטומטי. טראפיק גבוה אפשר להשיג מדף פייסבוק פעיל וניהול רשימת תפוצה. וזה מה שאני הולכת לעשות באתר שלי גם. אני לא אשים פה את הדף פייסבוק שלי, כדי שלא יגיעו משם לכאן בטעות, אבל יש לי אחד כזה שפתחתי לא מזמן. כרגע עצרתי את הקידום שלו כי אני רוצה לשנות את הלוגו ואת השם והכל, וזה יקח זמן ובפיסבוק מעל כמות לייקים מסויימת אי אפשר יותר לשנות את השם. 

החלטתי גם לוותר על הקטע של ניהול דפי פייסבוק ובמקום זה ליצור שיתוף פעולה עם מנהלי דפי פייסבוק. אני טובה בכתיבה, לא בקידום. ובזה אני אתרכז.

חוץ מזה, אני גם רוצה לקנות מחשב נייד. המחשב שיש לי פשוט לא מתאים לי. אני צוחקת כשאני חושבת כמה שילמתי על הצעצוע הזה, שאפילו כונן סידירום אין לו. נו.

ביום ראשון המיניאטורית הגיבה לי סוף סוף. ומאז דממה. שמעתי שהיא בדרום, אני מקווה שבגלל זה הדממה. מסתבר שאפילו בונקרית כמוה לא יכלה להשאר אדישה לברכת חג שמח המושקעת ששלחתי לה. אבל התגובה היתה קצת אאוצית. עדיין, אני שמחה.

מוצ"ח ראשון גם הייתי עם החיילת, הבת זוג שלה ועוד מישהי בת"א. הלכנו למקדונלס, באותו סניף שהלכתי אליו פעם עם המיניאטורית. זה לא עשה לי כלום. קצת התבאסתי שהלכנו דווקא לשם כי יש לי מקדונלס מתחת לבית, אני לא צריכה בשביל זה לנסוע עד ת"א, אבל נו. היה נחמד. באיזשהו שלב קלטתי שכל אחת שקועה בפלאפון שלה. צילמתי אותן. אחר כך צחקנו על זה ועשינו תמונה מבויימת, אבל זה היה פשוט עצוב. אני כשאני במפגש כלשהו, מתנתקת לגמרי מהפלאפון כדי להיות עם מי שאני נפגשת איתו.

מישהי בעבודה, שאין לה אייפון וגם לא רוצה אחד, צוחקת כל פעם שמישהו מחפש מטען, שכולנו מכורים לאחוזי סוללה. צודקת.

בכל מקרה, היה ערב דיי מזופת, שהזכיר לי כמה אני גרועה במפגשים קבוצתיים כאלו. אני טובה באחד על אחד. מקסימום שניים על אחד. זהו. לא יותר מזה. מילא.

אז זהו. 1 באפריל שמח לכולם ולא להגזים עם המופלטות.