דיברנו אתמול. שיחה של שעה ומשהו בווצטאפ. אמרתי לה הכל. היא אמרה לי הכל. ביקשה להתנתק. קיבלתי. אני יודעת שנחזור לדבר, אבל אין לי כוונה להמשיך לנסות. אני השגתי את מה שרציתי. רק מקווה שהיא למדה מזה משהו. בנתיים היא חייבת לי גלידה, כי זאת כבר הפעם השלישית שאנחנו מנתקות קשר. בגלל זה אני יודעת שנחזור לדבר.
מסתבר שהיא לא ראתה את כל ההודעות ששלחתי לה. הייתי חסומה אצלה בטלפון, לא רק בווצטאפ. מסתבר שאפשר. היא במקרה החליטה לשלוח לי הודעה באותו יום ששלחתי לה את הברכה. שלחתי לה אותה שוב. היא התרגשה, נראה לי. בירכה אותי בחזרה. בסוף אמרתי לה שאני עצובה. היא ביקשה שאני לא אהיה עצובה. אמרתי לה שאני לא עצובה בשבילי. ביקשה שאני לא אהיה עצובה בשבילה. אמרתי לה שאני אשתדל ושאני מקווה שהיא לקחה משהו מכל מה שניסיתי ללמד אותה. זהו. עכשיו אני בעיקר מודה ליקום ששלח לי אותה. היתה לי אחלה מנטורית לחיים.
זה הצטרף להתפטרות שלי ביום שלישי. כן, ישר אחרי החג אמרתי לבוסית שלי ש.. תודה, אבל לא תודה. אני עוזבת. אמרתי לה את זה בלי הקדמות. היא רצתה לדבר איתי על משהו ואמרתי לה שגם אני רציתי לדבר איתה. שאלה מה רציתי להגיד. אמרתי לה- אני עוזבת. היא הופתעה, ראיתי את ההפתעה חולפת לשניה בפנים שלה. בטח לא ציפתה לזה.
אז יש לי עוד שבוע וחצי שם, בערך. אין לי מושג מה אני אעשה הלאה. יש לי במעורפל. אני רוצה להתמקד בעסק שלי. אני רוצה לעבור דירה. זה כנראה יקרה רק ביולי, כי אני רוצה לחסוך כמה שאני יכולה קודם, כדי לא לקחת הלוואה.
תחושה של הרבה התחלות חדשות באוויר. של סופיות כזאת, כאילו נגמר פרק מאוד משמעותי בחיים שלי.
אתמול חשבתי על זה שבעצם בשלוש שנים האחרונות השגתי כל דבר שרציתי. רציתי שאני והקרייתית נחזור לקשר- היקום סידר את זה שזה יקרה. רציתי לדבר עם המיניאטורית ולא הרפתי- היקום סידר שזה יקרה.
עכשיו רק נותר לי לענות על השאלה מה אני רוצה עכשיו. איפה אני רוצה לגור. איך אני רוצה שייראה העסק שלי.
בהצלחה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
