החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כמה לחץ.  גם להחיות את העסק שלי, גם למצוא דירה במחיר הכי זול שאפשר שעדיין אפשר למצוא בו משהו ראוי למגורים, גם לדעת שעד סוף החודש גג אני חייבת לעבור אחרת אני מאבדת את הפיצויים ולא עשיתי בזה כלום, לנסות להחיות את הפורום שאני מנהלת.

עמוס לי. שונאת שעמוס לי.

שוב חושבת אם כל זה שווה את הסכום של הפיצויים שיגיע לי רק בעוד חצי שנה, אם לא עדיף לקחת את הזמן ולמצוא דירה בנחת. כבר נסגרתי על העיר, אבל זו לא העונה. רק עוד חודש יהיה מבחר גדול יותר של דירות, כי רק אז מסתיימת השנה וכל הסטודנטים מתחילים לעבור דירה.

כל היום בחישובים, המוח שלי כבר מתפוצץ. חושבת שאולי כדאי להשאר ולעבוד עוד חודש, אבל אז מה עם העסק.

יש לי בלגאן בראש ולא כיף.

ועם כל זה, בטח אין סיכוי לחשוב על להכיר מישהי, מזל שאני לא לחוצה.

רוצה למצוא כבר ת'פינה שלי ואת השקט שלי ולדעת מה נסגר עם החיים שלי.

לחץ לא עושה לי טוב.

יום ראשון היתה לי פגישה טובה בקשר לעסק, שהניבה עוד 2 אנשים שאני אוכל לשתף איתם פעולה. מגניב.

הייתי יומיים בצפון. חזרתי וזה מרגיש כאילו לא הייתי פה שנה. כולה יומיים.

זהו. רוצה שדברים יסתדרו כבר.

בהצלחה לי.