יש קונצנזוס מסוים לשנוא את יום ראשון. אני בטוחה שסקר פשוט בפייסבוק, יראה שיום ראשון הוא היום השנוא ביותר מבין שבעת הימים. אנשים חיים בשביל יום אחד בלבד- יום חמישי.
האמת, זה עצוב בעיניי.
יום ראשון הוא בעיני יום של התחלות חדשות, הוא היום שקובע איך ייראה כל השבוע שלך. איך שנקום בבוקר יום ראשון, ככה ייראה השבוע. נקום בבעסה, השבוע יהיה בעסה, גם אם באמצע יהיו יום או שניים טובים.
אז למה לשנוא את יום ראשון? אני מנסה להבין ולא מצליחה. גם כשעבדתי, חיכיתי ליום ראשון. להיות עם האנשים, לדבר, לעשות דברים. ובפעמים הנדירות שיום ראשון היה יום חופשי, בכלל, חגיגה.
אולי אני מוזרה, אבל מחמישי בערב אני מחכה ליום ראשון. תמיד בשבת בערב אני כבר באטרף שיגיע הבוקר ואני אוכל להוציא לפועל את כל התוכניות שלי ואת כל המחשבות שעלו לי במהלך הסופ"ש.
ואולי אני קיצונית, אבל לדעתי מי ששונא את יום ראשון- פשוט לא אוהב את מה שהוא עושה. כי אם הוא היה אוהב, היה מחכה לחזור ולעשות את זה.
השנאה הזאת כנראה נובעת מזה שכל השבוע מקדישים זמן לדברים אחרים- לעבודה, לסידורים, ילדים למי שיש, לימודים. לכל הדברים הקטנים שעושים את החיים, אבל אין זמן לעצמנו. זה מתחבר לזה שאנשים פשוט לא אוהבים את מה שהם עושים. הם עושים את זה- כי צריך. אחרת הם לא היו מרגישים שהם לא משקיעים בעצמם.
אז אני אמשיך לחכות לימי ראשון, להסתער על העולם באנרגיה שהצטברה כל השבת. אתם תמשיכו להתבאס עליו. מתישהו נגיע לפשרה, לא?
וליום ראשון הספציפי הזה, אני מחכה כי יש כל כך הרבה דברים שיקרו בו, שאני פשוט מתה כבר להיות שם!
שבת שלום לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
