החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אז נגמר הסיפור. עכשיו מי שאני עדיין בקשר איתה זו החיילת. מקווה שזה ישאר ככה כי כיף לי הקשר איתה.

עצוב לי שאחרי שרדפתי חצי שנה אחרי המיניאטורית, לפחות חשבתי שרדפתי, כדי שנדבר אחרי שהיא נעלמה לי בשביל שאני אוכל לראות אותה ברחוב ולהגיד לה שלום גם, קורה כל זה. זה באמת עצוב לי. קיויתי שמתישהו נוכל לחזור לדבר נורמלי. עם כל זה שאני משחקת אותה כאילו לא אכפת לי, המילים שלה עדיין רצות לי בראש. היא הגזימה לדעתי.

ובאמת גורם לי לתהות, אם בכלל להמשיך בבלוג הזה או לא. אני לא מתכוונת לצנזר מילים. אני לא מתכוונת לחשוב פעמיים על כל מילה שאני כותבת. יש לי שתי אופציות. להפוך את הבלוג לפרטי או להפסיק לכתוב לגמרי, וחבל, כי אני אוהבת לכתוב פה, אוהבת שיש איזשהו תיעוד של החיים שלי. אוהבת שיש לי את המקום שלי לכתוב בו בלי לתת חשבון. ואני גם אוהבת שאנשים יכולים להגיב על זה. עכשיו מרגישה שלקחו לי את זה.

זה גם גורם לי לתהות למה המיניאטורית קוראת פה אם אין לה אלי כלום. אבל זה כבר לא קשור אלי. או שכן? רואים. לא יודעת כבר מה לכתוב ומה לא. לא כיף ככה. חלק ממה שעובר עלי ביום יום זה גם רגשות וגם דברים שלי לאנשים אחרים בחיים שלי. אוף.

ובלי קשר- היום נפגשתי עם הבעלי בית שלי. אני מחבבת אותם יותר ויותר מכל פגישה. נפגשנו כדי שאני אתן להם צ'קים שלא הבאתי בפעם הקודמת, על השולחן כבר חיכתה לי כוס מיץ גזר שהזמנתי בפעם קודמת. למדו. הערכתי את זה. חוץ מזה גם נכנסה לי הזמנה דיי גדולה בעסק, בתשלומים, אבל הגיעה בול בזמן. מקווה ששום דבר לא ישתבש כי עדיין לא קיבלתי את התשלום הראשון.יש התכתבות במיילים ומבחינתי זה כמו חוזה, לכן אין לי בעיה לדבר על זה.  התנתי את ההזמנה בלקבל לפחות 20 אחוז מראש והוא הסכים. זה מישהו שכבר עבדתי מולו ואפילו הפנה אלי אנשים בזמנו. אוך, זה לא נשמע טוב. יום אחד אני אצליח למצוא מילים שיתארו את זה בלי שיהיה לזה שום הקשר שלילי. יש לי כל כך הרבה הוצאות על הראש, שאני כבר אמצא לכסף שימוש טוב. חוץ מזה שיש לי פרוייקט להשלים עד יום חמישי ועם כל הבלגאן הזה אני פשוט לא מרוכזת בכלום. אין לי מושג איך הצלחתי לכתוב משהו אתמול.

מחכה למעבר הזה כבר. מחכה לו ומפחדת ממנו. מחר (רביעי) אני שם כדי לסדר ולנקות אם צריך ולעשות את כל הסידורים ברשויות. הבעסה שאין טרמפים בלוח אז כנראה שאני אאלץ לסבול באוטובוס וגם לשלם הרבה.

השותפה של הקרייתית נפלאה. אנחנו מדברות כל יום. אתמול דיברנו עד אחת וחצי. היום דיברנו כל היום. שיחות מעניינות כאלו, עמוקות. היא תפוסה, אז למרות שהיא הטעם שלי, מבחינתי זה קו אדום, אז זה לא הולך לשום מקום מלבד חברות טובה. היא הציעה לבוא לעזור לי לסדר מחר. זה עשה לי טוב על הלב. למרות שהבעלי בית אמרו שאנשים מטעמם ניקו שם, עדיין, לא סומכת. אז נראה את מצב הדירה ונחליט אם זה מספיק טוב.

זהו. אני עוד אחשוב על מה לעשות עם הבלוג. כנראה שאמשיך לכתוב. וכדאי שהנסיעה מחר תעזור לי להתרכז כי יש לי עוד 4 טקסטים של 200 מילים לכתוב עד יום חמישי. אולי אני אקח איתי את המחשב הנייד ואכתוב בנייד. נראה.

לילה טוב לכם.