החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אז היום הייתי בדירה. עשינו את כל הסידורים ולהלן התוצאות:

עיריה- יש.

חשמל- עשינו אתמול, יש.

מים- יש

גז- יש

משרד הפנים- יש

עקוב אחרי בדואר- יש

אז על זה הלך לי כל הבוקר. האח של בעלי הבית, שבא איתי לכל הסידורים האלו, הציע רעיון מהפכני- שכל גורמי הממשל כמו עירייה משרד הפנים וכו, ירוכזו בכל עיר בבניין אחד. עלה על סטאטרפ, לדעתי זה גם יוזיל עלויות כי הארנונה תהיה יותר זולה, הלוגיסטיקה תהיה יותר זולה והכל יהיה יותר זול. אם למישהו יש קשר לשר האוצר או למי שצריך- קדימה.

אתמול יצאתי הכי סתומה בעולם והגעתי לשם בשמונה בערב, יופי, בדיוק בזמן להתחיל לנקות דירה. מילא זה, אבל הגעתי כשאני חמושה רק בנוזל לרצפה וסבון כלים, הכי הרבה שהצלחתי לסחוב.. אפילו מגב, דלי וסמרטוט לא היו לי. אז יצא שבאתי לנקות דירה והתחלתי מ.. הרצפה. יופי, מוזמנים לצחוק, גם אני צחקתי. לא רציתי לקנות שם חומרים כי אני משתמשת בחומרים אקולוגיים בלבד ושם אין חנות טבע.. נו.

במזל היה לנו מגב בדירה, השותפה של הקרייתית שהתנדבה לבוא לעזור לי לנקות (ומצאה את עצמה משוטטת ברחבי העיר עם מגב בתשע בלילה.. סורי מותק..) באה עם המגב שלה, ובגלל שלא היה לנו דלי שפכנו את המים מהטוש של האמבטיה (כן יש אמבטיה) ושפכנו את הנוזל ישירות על הרצפה. הרצפה הבריקה ואחר כך ישבנו לאכול חומוס שקניתי. מעריכה אותך על זה, וגם את הקרייתית שעזרה לי לחפש טרמפים.

העקימות המשיכה בזה שיותר מוקדם באותו ערב גיליתי תולעת קטנה במיטה. ההגיון שלי לגבי תולעים קטנות אומר שאם יש אחת יש עוד כמה ובתשע בלילה אני לא אתחיל לבדוק אם יש או אין עוד וממש לא התחשק לי לגרד כל הלילה. אז התלבטתי מה לעשות ובעשר וחצי הזעקתי את דודה שלי שרצתה להרוג אותי, כי שלפתי אותם מהמיטה... אופס. אולי אני צריכה להתחיל להכין צוואה, כי יותר מידיי אנשים רוצים להרוג אותי בזמן האחרון..

היום נסעתי חזרה עם נהגת אוטובוס שהיתה מגניבה ממש ובניגוד לדימוי הסטריאוטיפי אפילו היתה דיי נשית. הא לכם.

בכלל, אני מגלה נאמנות מפתיעה בקרב חברותי ואני שמחה על זה ממש, כשחברה אחרת גילתה נאמנות במקרה כלשהו שאני לא אפרט כאן. רציתי לחבק אותה כששמעתי על זה, גם אם על הדרך שמעתי על משהו שדי עשה לי צביטה בלב.

קצת מצחיקה המילה נאמנות, כאילו אני איזה מלך, אבל אני בטוחה שהבנתם.

ואיך אפשר בלי המיניאטורית. כבר התרגלתם לראות אותה בכל פוסט, אז הנה עוד אחד. אחרי שהחלטתי שלא בא לי לעבור כשכל הסיפור הזה יושב לי על הלב, שלחתי לה מסר פיוס עם הצעה לסולחה. היא בתגובה שוב קצת נכנסה בי וטרחה לספר לי כמה אני אפס, בשורה התחתונה. אמרתי לה שאני עדיין מזמינה אותה לסולחה. עכשיו נראה אם היא תנצל את זה.

עדיין לא החלטתי מה לעשות לגבי הלימודים. אולי אני ארשם ונראה אם אני אתקבל, למרות שזה רק ראיון אישי אז יש סיכוי טוב.

זהו

שבת שלום לכם.