החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

רציתי לכתוב פוסט אחר לגמרי, והוא אפילו נמצא לי בטיוטות, אבל אתמול היה לי רגע מדהים שאני חייבת לשתף. הבנתי שאני טועה, בענק.

התחיל לי הדיכאון והגעגוע הרגיל אליה, כמו שקורה לי כל פעם שאני חושבת עליה קצת יותר מידיי. ואז הבנתי משהו. אני לא צריכה להיות בדיכאון. אני צריכה לשמוח.

הרי אם אני אהיה בדיכאון כל פעם שאני אחשוב עליה, התת מודע שלי רק ירחיק אותה. וכל אחת אחרת, למען האמת, לאו דווקא אותה. כי ככה התת מודע שלי מקשר בינה לבין כאב, במקום שזה יהיה הפוך. יותר מזה- כבר מזמן הבנתי שאנחנו יכולים לרצות רק את מה שלא נמצא בחיים שלנו. הרי אם היא היתה בחיים שלי עכשיו, מן הסתם לא הייתי מרגישה את הכאב הזה. ועכשיו אני אמנם מדברת עליה, אבל זה תקף לכל דבר בחיים. 

ואז שאלתי את עצמי- איך הייתי מרגישה אם היינו חוזרות לדבר? ופתאום הרגשתי שוב את הכוח הזה, הלא מוסבר, שהייתי מרגישה אחרי שיחה איתה, כשהייתי קמה בבוקר מלאת אנרגיות ומרץ, לא חשוב כמה ישנתי. ממש הרגשתי את ההרגשה הרעה מתנדפת מהגוף ואת הכוח הזה נכנס במקום וזה היה מדהים, כי שיניתי לעצמי את ההרגשה ברגע, במחשבה אחת. וזה לגמרי שליטה במחשבות, כי זה היה יכול להיות בקלות להדרדר לעוד לילה של בכי, כאב וגעגוע ובמקום זה היתה לי הרגשה מדהימה של כוח, שגרר אחריו תחושת ניצחון שהצלחתי לשנות לעצמי את המצב רוח.

ואז גם הבנתי עוד רובד של דברים שהתחלתי להבין מזמן. הבנתי שאנחנו לא מקבלים דברים כי אנחנו מרגישים רע כל פעם שאנחנו חושבים עליהם. ואני מדברת עכשיו על אהבה (או סתם חברות טובה, נניח, כי אהבה כבר לא תצא מזה), אבל זה תקף לכל דבר בחיים. 

למשל, אנשים רוצים להיות עשירים, אבל הם מתרכזים בכאב שלהם כרגע בתור עניים, אנשים רוצים להיות בריאים אבל הם מתרכזים דווקא באיברים החולים, במקום להודות על אלו הבריאים.

וזה מוביל אותי שוב למסקנה שכבר הגעתי אליה- ששאיפה לדבר מסויים מעודדת דווקא את המצב ההפוך לו. אנשים רוצים כסף אבל במקום להודות על מה שכבר יש להם הם חושבים על מה שהם לא יצליחו לקנות לעולם, ואז נכנסים לדיכאון, במקום להרגיש ממש כפי שהיו מרגישים אם כרגע היה להם את כל הכסף שהיו צריכים. כך המוח מקשר בין כסף לבין הרגשה רעה ומרחיק את הכסף עוד יותר, כי מבחינתו, הכסף הוא מה שגורם להרגשה הרעה.

ממש כמו שמבחינת התת מודע שלי, היא הגורם להרגשה הרעה ולכן הוא דואג להרחיק אותה. ההקשר הזה רק מתחזק, כשכל פעם שרע לי אני חושבת עליה, כאילו היא היתה איזה אקמול שיכול לרפא הרגשה רעה.

כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב ספר עם כל התובנות העמוקות שלי על החיים. חבל שהיום אדם פשוט עם תובנות עמוקות לא יכול לפרסם ספר שיתיחסו אליו ברצינות, חייבים להיות ד"ר או פרופסור או כל בעל תואר אחר כדי שיתיחסו אליך באמת.

זהו להפעם. את הפוסט שרציתי לכתוב אפרסם אולי מחר.

שבוע טוב עם המון מחשבות חיוביות ואנרגיות טובות. :-)