החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ניסיתי להבין עם עצמי למה אני כל כך מלחיצה את עצמי בעסק. סה"כ אני כולה חודשיים פה, הגעתי לפרוייקט אחד גדול, אחד בינוני ועוד 2 קטנים, שאחד מהם פתח לי גם הזדמנות עסקית שלא חשבתי עליה,  עוד אחד שאני לוקחת אותו בתור אתגר ואולי יביא לי פרוייקטים חדשים ועוד מעט הלוגו החדש שלי יהיה מוכן וזה בטח יביא גם לאיזושהי פריצה.

אז למה אני כל כך מלחיצה את עצמי? לבנות עסק משגשג זה תהליך שלוקח זמן ותודה לאל, יש לי כסף, שלפחות מספיק לקיום שלי פה. ההלוואה שלקחתי מכסה לי פה מגורים לשבעה חודשים, הפיצויים שאני אקבל ייתנו לי עוד חודש לשכ"ד וזה מלא זמן, זה כמעט שנה.

בכל זאת, אני לחוצה. כי אולי שבעה/שמונה חודשים זה מלא זמן אבל זה גם עובר נורא מהר, ובלי שנרגיש נגיע לפסח ואז מה? וזה המבחן שלי, המבחן האמיתי, הפעם הלכתי על כל הקופה- התפטרתי מעבודה שסה"כ לא סבלתי בה כל כך, לקחתי הלוואה, עברתי למקום כמעט הכי רחוק שאפשר לחשוב עליו, פשוט עשיתי שינוי קיצוני והלכתי על זה לגמרי.

אז האופציה שאולי אכשל מפחידה אותי. מפחידה אותי מאוד. כי אם אני אכשל הפעם- אחרי שהלכתי על כל הקופה, אחרי שהצהרתי שאני לא מחפשת עבודה, שאני מתרכזת רק בעסק שלי, זה לאכזב. בעיקר את עצמי, שאני לא מצליחה לעמוד על הרגליים, להיות עצמאית. אם הפעם החלום הזה יתפספס אני אשבר וזה יהיה מסוכן.

והפעם אני מרגישה שאני לבד. יש לי אמנם תמיכה ואהבה מכל האנשים מסביב. האיש שדואג לי פה לכל מה שאני צריכה לדירה (היום ישבנו לאכול יחד חומוס, בדרך חזרה מהזקנה שאני עושה איתה פרוייקט, רק כי התחשק לי. זה היה מוזר), חברות מדהימות, שהטובות באמת הוכיחו את עצמן. אבל אני לבד. אין לי את הכוח הזה שהיה לי עם המיניאטורית. וזה חסר לי. מרגישה שאני נלחמת עם עצמי יום יום, לבד, בעסק שלי.

ואני מרגישה שהדברים הכי קטנים הם מבחנים קטנים. למשל, החלטתי שכשאני עוברת לפה כל יום אני פותחת בשייק. בנתיים זה לא ממש קורה. וכל פעם שזה לא קורה אני מתאכזבת מעצמי, כאילו מה כבר קרה. אז לא הכנתי שייק, למרות שבשביל זה קניתי מכונת מיצים.

כל יום שאני לא מצליחה לכתוב או לעמוד במשימה היומית שלי במלואה, אני מתאכזבת מעצמי. ולמה? מה כבר קרה? זה לא שבאמת יש דד ליין כזה לחוץ שאוי ואבוי אם אני אפספס. אז זה יתארך עוד קצת.

אז בעסק אולי הכסף גורם לי להלחץ, כי אני צריכה אותו. אבל נראה לי שזה הכל מכלול אחד גדול- אני מלחיצה את עצמי יותר מידי ואין לי מושג איך להרגע. לפעמים יום שלם הולך לי על חיפוש חומר בגוגל, ואם אני לא מוצאת אני שוב נלחצת.

עכשיו חשבתי להתייעץ עם איזה מאמן עסקי או משהו, אבל זה נראה לי משהו יותר גדול. אני פאקינג מתאכזבת מזה שלא הכנתי שייק, כולה שייק! מנסה לחשוב מה זה ולא עולה לי. אולי באמת נתייעץ עם איזה מאמן, למרות שזה יעלה בטח הרבה כסף, אבל עדיין. אם זה יעזור במשהו זה שווה.

זהו. הייתי צריכה לפרוק, זה יושב עלי.