עד עכשיו הייתי בפאזה של לקבל. לא הייתי מסוגלת לתת הרבה. מודה, הייתי מרוכזת בעצמי ובצרות שלי ולא היה לי ממש זין לאף אחד, חוץ מלשתי החברות הטובות שלי ולפעמים גם אליהן לא היה לי ממש ראש.
היום בא לי לתת. בא לי שתהיה שם מישהי שרק תקבל ממני את כל הטוב שבעולם. איך אומרים? לפנק לפנק לפנק.
בא לי גם לקבל, ברור. זה שבא לי לתת לא אומר שאפשר לנצל אותי, אבל בא לי שמישהי תרגיש הכי מיוחדת בעולם כשהיא איתי.
הרבה זמן לא הייתה לי את ההרגשה הזאת. באמת. כמה שנים טובות.
וזה כיף. וקצת מפחיד, בגלל שאני מפחדת שכל הרגש הזה יילך שוב למקומת לא נכונים, רק שהפעם זה לא יהיה אליה.
והפעם היא, מי שהיא לא תהיה, תהיה באמת מאושרת. זה לא כמו מה שהיה עם האקסית.
נכון, אני לא עשירה ואני עדיין למעשה נאבקת על קיומי פה, אבל אני בשליטה, גם אם יש לי חובות. והחיים שלי מדהימים באמת. טפו טפו. הקטע הזה של לקום בבוקר ולא לדעת מה יהיה איתי בערב ועדיין להתפרנס ולקבל מספיק למחייתי, גם אם לא לחיסכון.. כן, הרבה אנשים היו מתחלפים איתי בשמחה, אני יודעת.
אני גם יודעת שאני בדרך הנכונה. אתמול הלכתי לישון עם חיוך וקמתי עם חיוך. עד שהחיוך קצת נהרס לי אבל הוא מהר חזר לעצמו. חיוך זו מילה קטנה. קמתי מאושרת.
אז אני עדיין לא בטוחה שבא לי זוגיות ממש. רק מישהי שתעשה לי טוב ואני לה וזהו. בלי כל הכאב ראש הזה. כי אהבה זה כאב ראש. לא בא לי סרטים, לא בא לי דרמות שלא נגמרות, אין לי כוח לזה. רוצה משהו פשוט, קליל, כייפי, מישהי שתחמם לי את החורף ותעשה אותו קצת יותר לוהט, ושיהיה לנו כיף.
אז כן, היום אני בקטע של לתת. מקווה שזה יהיה לבחורה הנכונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
