החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ערב. פנים. בית. 

יושבת מול המחשב, עם המוזיקה, אחרי יום של ניקיון. לא בטוח שאהיה פה מחר, אבל ניקיתי. אולי הבלגאן יתחיל ואסע לאמא. כל המתח הזה בעולם לא עושה לי טוב, אנרגיות רעות. 

צריכה שקט מכל הלחץ. כן, גם אני לפעמים צריכה את השקט שלי. נדיר, אבל זה קורה. 

קצת מתחיל להמאס לי מהריטואל של הארוחות שישי אצל דודה. זה נחמד לדעת שאני לא צריכה לדאוג לאוכל בשישי שאני פה, אבל אני לא צריכה את זה. זה מתחיל להעיק עלי ואין לי מושג איך להגיד לה שאני לא צריכה את זה בלי להעליב אותה. 

ובתקשורת מעצבנים אותי. כל הפטפטת הבלתי פוסקת הזאת. כן, למה לא, תעשו לאויב את כל העבודה. תראו להם בדיוק איפה מוצבות כל הסוללות, תראו להם את כל מערך ההגנה שלנו, תראיינו חיילות אפילו בלי לטשטש את הפנים שלהן, כדי שהם יידעו בדיוק איפה למצוא אותן. 

צריך חוק שאוסר לראיין חיילים בפריים טיים. או בכלל. נדמה לי שיש חוק כזה. אבל אם אין, צריך. האויב מחובר לחדשות שלנו בדיוק כמונו. 

יש גבול גם לחופש המידע, בעיקר כשהצנזורה כבר לא ממש מצנזרת. 

מיום ראשון אני מתחילה דיאטת ברזל. כלומר, לאכול בעיקר מאכלים (צמחוניים) שמכילים ברזל, חוץ ממה שאסור לי בגלל הבלוטה. קיבלתי את התוצאות של הבדיקות דם. אני רוצה לעשות בדיקות נוספות כדי לאמת את זה אבל אם זה באמת התוצאות ואין שום דבר אחר שהשתבש בדרך, אני רוצה לכתוב על זה ספר. כי איך שזה נראה כרגע, הבלוטה באיזון, בלי אף תרופה. ואם באמת אין שום דבר אחר שהשתבש בדרך, ניצחתי, כי איזנתי אותה בלי תרופות בכלל. 

וזה גורם לי לחשוב על איך אנחנו מרעילים את עצמנו, איך אנחנו אוכלים בלי לחשוב מה אנחנו אוכלים. יש ירקות שגורמים לנו נזק, אבל כולם אוכלים אותם "כי זה בריא". 

כל הירקות המצליבים, יש בהם חומר מסויים ששכחתי את שמו (גוגל יגלה לכם) שמוציא את הבולטה מאיזון. לצערי הרב זה בדיוק כל הירקות שאני אוהבת, אבל מאז שהפסקתי לאכול אותם (כבר שנה פלוס), אני מרגישה הרבה יותר טוב, ורואים את השיפור בבדיקות דם. אומרים שבבישול החומר הזה נעלם אבל אני מדקדקת ונמנעת מלאכול אותם גם מבושלים. 

וזה גם גורם לי לחשוב שאין תזונה אחת נכונה. למישהו טוב לאכול בשר, למישהו אחר עושה טוב להמנע מירקות מסויימים. התזונה כנראה צריכה להיות מותאמת אישית, לפי הבעיות הרפואיות של כל אחד. 

הפאניקה של אתמול קצת נעלמה. אני יודעת שיהיה בסדר ויש לי עוד הרבה זמן לבנות את העסק שלי. עדיין משהו מונע ממני ללכת ולבקש סיוע בשכ"ד. אולי אגו. אולי זה שאני רוצה להצליח לבד. לא יודעת. 

זהו. נקווה שיהיה שקט. לא בא לי מלחמה עכשיו. יש לי מספיק בחיים. 

שבת שלום לכם.