אני לא לבד. בכלל לא. אפשר אפילו להגיד שאני בזוגיות.
עם מישהי שאני גרה איתה, שיש לי איתה סקס מדהים, שאני הולכת למסעדות איתה, שאני אפילו פוגשת את החברים שלה וכיף לי איתם.
מה? מה אתם מסתכלים עלי ככה? רגע זה לא כל הדברים שעושים בזוגיות?
אז מהיום אני לא לבד יותר. אני עם עצמי. וואלה, הכי כיף לי עם עצמי. מעולם לא היתה לי מישהי שסיפקה אותי יותר טוב ממני, טוב, אולי רק האקסית הצליחה לעשות את זה פעם או פעמיים.
מעולם לא היתה מישהי שהבינה אותי יותר טוב ממני ואפילו ריבים יש, כי אני מתווכחת עם עצמי די הרבה. וכמו תמיד זה על שטויות. (למה אני לא עושה שייק בבוקר.. זוכרים?)
אז לא, לא גידלתי פיצול אישיות ואין לי שום דבר שצריך לשלוח אותי לפסיכיאטר בגללו. פשוט הבנתי שכן, אני עם עצמי, וכיף לי, וטוב לי. ואם תבוא מישהי? היא תבוא, אבל אני הרי לא אלך מעצמי, אז היא מוזמנת להצטרף והכל, אבל אני תמיד אהיה עם עצמי, בסופו של דבר.