החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

תוהה איך יהיה. הרבה אנשים שאני לא מכירה.. בסביבה שאני לא מכירה, זה מלחיץ אותי.

ואחרי כל מה שהיה.. זה לא מובן מאליו. בכלל לא.

מתרגשת. ולחוצה. ונפעמת שזה בכלל קורה.

ואולי יהיה לי שם איזה נס חנוכה קטן. למרות שעצם הדבר זה כמו נס חנוכה קטן.

מתרגשת זו מילה קטנה מידיי. לפעמים מתהפכת לי הבטן. רק מהמחשבה של מלא אנשים שאני לא מכירה ושסביר שלא תהיה בנינו תקשורת גם אחר כך.

מעניין איך דברים קורים בזמן שלהם. כנראה שבכל זאת יש משהו בעולם הזה שמכוון דברים.

מרגיעה את עצמי שיהיה בסדר מחר, שמה שלא יהיה בעקבות זאת אני אסתדר, ומקווה מאוד שאני סתם אוכלת סרטים כהרגלי.

אמאל'ה, איזה לחץ.