החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

ממה בעצם כל כך נפגעתי? 

נכון, נתתי לה הכל. אבל.. מישהו ביקש ממני לתת? לא. היא לא ביקשה. 

נתתי מרצוני החופשי. אז למה עכשיו אני באה בטענות? 

נכון, זה מעליב כשזאת התודה שמתקבלת אחרי כל הנתינה הזאת. אבל שוב, נתתי מרצוני החופשי.

שוב הטעות הזאת, שאני חושבת שמעצם זה שעשיתי מעשה כלשהו מגיע לי הכל. מסתבר שלא רק אני חושבת ככה כי המחשבה הזאת הגיעה בעקבות שיחה עם חברה, שגם היא חשבה שבגלל שהיא עשתה משהו מגיע לה הכל. 

אף  אחד לא ביקש ממני לתת. 

אז כן, אין לי מושג אם היא מעריכה את כל מה שעשיתי בשבילה או לא, אבל למה אני הורסת לעצמי את ההרגשה הטובה של הנתינה בגלל ההתנהגות הדפוקה שלה? 

זהו. 

ואני מתרגשת לקראת מחר. אכתוב על זה מחר.. :-)