פתאום קלטתי שזה הסופ"ש האחרון של השנה.
והוא מוצא אותי רגועה, באווירה טובה. עם אמא, אחרי יום כייפי במיוחד.
בנקודה שאני הכי שלמה בה בחיים שלי.
היום
דיברתי עם אמא. הייתי בטוחה שהיא לא מתכוונת לעשות צוואה, והייתי בסרטים
על זה. היא אמרה לי שהיא כן, אז עכשיו אני הרבה יותר רגועה. למרות שאני
רוצה להתמודד עם זה רק עוד 20 שנה לפחות, אבל נחמד לדעת שלא צריך לדאוג לזה
שאחותי תתחיל בסחבת משפטית. מאחר שכבר היה לי סיבוב אחד, אני לא חושבת
ש"לי זה לא יקרה".
הטריגר לשיחה היתה אזכרה שהיינו בה.
אזכרות זה דבר מצחיק, לפחות אצלנו. מתאספים כל המשפוחה, או לפחות הגרעין
הקשה של המשפוחה, מספרים כל אחד מה חדש בחייו, קצת שרים, מניחים אבן
והולכים. אפילו לא התפללנו או משהו השנה. יותר מן מפגש חברתי כזה.
אבל נראה לי שזה כבר שווה פוסט בפני עצמו.
השנה הזאת הולכת להסתיים הכי בטוב שאפשר, אבל עוד יגיע פוסט סיום שנה, שכל כך הרבה קרה בה.
כיף לי. וטוב לי. החיים שלי קיבלו פוקוס. ואפילו לא מטריד אותי כל כך שאנחנו לא מדברות. הבהרתי לה בכל דרך אפשרית שאני עצבנית עליה. לא יודעת אם זה הזיז לה או לא. אבל יותר מזה אני לא יכולה לעשות. מה גם שבאמת אף אחד לא הכריח אותי לתת.
אז איך אתם מנצלים את הסופ"ש האחרון של השנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
