החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שאני אדע כשתגיע הפגישה האחרונה שלנו? שאני אדע מתי את עומדת לצאת לי מהחיים באופן סופי?

אתמול בערב הבנתי שהזיכרון האחרון שלי ממך יהיה שאת עומדת בתחנת האוטובוס, מחכה שאני אעלה לאוטובוס הביתה. 

ונשברתי. לילה קשה עבר על כוחותינו. כאילו לא שיניתי גישה. כאילו כלום. בכיתי ובכיתי. היה לי קשה לוותר עלייך לגמרי. אבל זהו. 

עכשיו אני יודעת שעוד חמש שנים, במקסימום, אני לא אדע יותר מה קורה איתך, אלא אם אני אשאר בקשר איתה. 

גם אם איכשהו תחזרי, זה לא יהיה להרבה זמן. זה יתפוגג מעצמו. 

מה שבטוח, שעכשיו לנצח אני אזכור את התאריך של היומולדת שלך..

ובלי קשר, יש אחת שמעניינת אותי מאוד. אפילו לא דיברנו בטלפון, אבל אנחנו מדברות מידיי פעם בסקייפ, במצלמה, אז זה כמו טלפון. היתה לנו שיחה על מה הטעם שלנו. רציתי להגיד לה "את", אבל משום מה שתקתי. פחדתי. מפחדת להחשף שוב. למרות שהיא ואני יכולות להיות אחלה בתור זוג. אני ממש רוצה לפגוש אותה, לראות אותה במציאות, אבל איך אני אפגוש אותה אם אפילו לא דיברנו בטלפון ואנחנו מדברות אחת לשבוע בערך בסקייפ? לפעמים גם זה לא. חוץ מזה שהיא עמוסה, מאוד, ואני גם תקועה בצפון. אז לא יודעת מה יהיה. אני מגיעה מחר למרכז בספונטניות, חשבתי להציע לה להפגש.. אבל איך אני עושה את זה.. לא יודעת. באמת שאני מפחדת. ואם אני לא הטעם שלה? חשבתי אפילו להציע לה להצטרף לסנוקר עם חברה שאני נפגשת איתה סוף סוף. אבל היא בכלל לא מחוברת ולהודעה ששלחתי לה לפני יומיים היא לא ענתה עדיין אז.. נו. 

ומסר למישהי שאני יודעת שקוראת כאן, למרות שאין לי מושג מיהי- אם אני אדע מי את, הטוניזאיות (או תוניזאיות? אף פעם לא ברור לי איך כותבים את זה) שלי תצא וזה לא יהיה טוב, כי דברים שאני כותבת כאן, אמורים להשאר כאן. ולא בשום מקום אחר שאני אולי כותבת בו ואולי לא. ואם את חכמה עלי בכוכבביות ובאנונמיות אז את חכמה על חלשים, תצאי מהחור שלך ותגלי את עצמך לפני שאני אגלה אותך וזה ייגמר רע. 

חוץ מזה, היום היתה הפגישה השניה של הסדנה שלי בעסק. היה מרתק. זה פשוט כיף וחבל, חבל, חבל שלא עשיתי את זה קודם. אבל נו. עדיף מאוחר וכאלו. 

חג חמישי שמח לכם.