החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

את דמות. הבנתי את זה סופית אתמול בשיחה ארוכה ומעניינת עם הבחורה שמעניינת אותי. דמות שתקועה לי בראש. ואני צריכה ללמוד להפריד בין הדמות הזאת, לבין מי שאת עכשיו, שאין לי מושג מי זאת. הבנתי את זה עוד קודם, כי הרי כתבתי לך את זה בהודעה שכתבתי לך במקום ההוא ברגע של חולשה, אבל אתמול היא לגמרי סגרה לי את הפינה הזאת. 

סיפרתי לה את כל הסיפור שלי איתך. אחרי שהבנו שוב שלא קורה ביני לבינה כלום ושהיא לא ממש מחפשת משהו. אמרתי לה הכל. שזה נמשך כבר שנתיים וחצי ושאין לי רגשות אלייך יותר, כי הם נעלמו באותו יום שבו נתת לי את האולטימטום המפגר הזה, שאם הייתי אצלך ועשיתי לך מסז והייתי הכי רגיל בעולם ואפילו קצת דחית אותי, אז אין לי רגשות. ובעיקר אם הצלחתי להתעניין במישהי אחרת שהיא לא את (שזו אותה מישהי מהפעם שעברה), אז אין לי רגשות. 

אמרתי לה שאף אחד היום לא יודע באיזה מצב הייתי כשהכרתי אותך. כמה שאני אנסה להסביר את זה זה לא יילך, כי זה פשוט קשה לתאר. הייתי בקרשים. אמרתי לה שהצלת אותי. שלא סתם אני אומרת שחצי מכל מה שיש לי עכשיו זה בזכותך.  אמרתי לה שהתאהבתי בך במבט ראשון. ושכן, זאת טעות שלי שנשארתי למרות שאת ניסית להרחיק אותי כבר אז. 

והדמות הזאת שתקועה לי בראש כבר לא קיימת. כי הדמות הזאת בחיים לא היתה מתייחסת אלי ככה. הדמות הזאת לא היתה מתעלמת ממני שניה אחרי שנתתי לה הכל למרות שאף אחד לא ביקש ממני לתת לה הכל. 

הדמות הזאת היתה עסוקה בלהגן עלי. הדמות הזאת האמינה בי, אולי יותר משאני האמנתי בעצמי. אין לי מושג אם את מאמינה בי היום. וכבר שנה שאני מחפשת את הדמות הזאת ולא מוצאת. כי הדמות הזאת השתנתה. היא לא קיימת יותר. ואולי בגלל זה אני קוראת בבלוג שלך ומתעמקת. אולי כי אני מחפשת דרך המילים שלך שם את הדמות הזאת. ואולי אני פשוט מנסה להבין מי לעזעזל את עכשיו.

אמרתי לה שאת אהבת חיי. היא שאלה אם אין לי רגשות למה אני אמרת שאת אהבת חיי. תיקנתי ואמרתי אהבת חיי לשעבר. אבל אין דבר כזה. את אהבת חיי כי אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחת. כמו שלא אהבתי את האקסית.

אמרתי לה שאני מפחדת מקשר חדש. שאני מפחדת להפתח שוב. היא אמרה שאני פשוט צריכה לשאול. ברגע שאני רואה מישהי שמעניינת אותי, לשאול. ואז הבנתי שגם עם האקסית שלי פשוט שאלתי, בזה שכתבתי לה בבלוג, כאן, ונתתי לה לקרוא. וגם איתך שאלתי. ואני לא צריכה לפחד יותר. 

וזהו, אני צריכה להפרד מהדמות הזאת. ובגלל זה כנראה אני אומרת שהפגישה האחרונה שלנו היתה הפגישה האחרונה. כי סדקת לי את הדמות שהיתה לי בראש. כי מי שזכרתי שהיתה ביומולדת שלי ומי שנפגשתי איתה היו כאילו שתי דמויות שונות, למרות שזאת היית את בשתי הפעמים. וזאת גם היתה סגירת מעגל.. את היית ביומולדת שלי, אני הייתי בשלך. וזהו.

מרגישה הקלה מטורפת. עם דמעות בעיניים וקלילות כזאת בגוף. ואין לי מושג אם את עוד קוראת פה, בגלל ששיניתי מספר בלוג, או אם תקראי את זה. אני רוצה שתקראי. אני רוצה שתביני. 

תודה על הכל.