החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

עם כל הסיפור איתה, ועם כל מה שקרה, פספסתי את חגיגות הבלוגלדת. אז שנה שעברה הוא חגג 3 אבל אני לא בטוחה שהספירה שלי היתה נכונה, כי עכשיו ספרתי שוב ויצא לי 3. או שאני גרועה בלספור שנים או שאני לא יודעת מה.  איזה מזל שבגיל שלי עצמי אני בטוחה... :-P

אז בלוגלדת שמח (באיחור ניכר), לבלוג שהוקם ב26/12/2009 וסיקר מאז 3 אהבות, מי יודע כמה עבודות, חברויות, אכזבות ריבים ומלחמות, תקוות, שאיפות חלומות ומה לא. 

האמת היא, שלפני איזה שבוע שבועיים הייתי ככה קרובה מלמחוק את הכל אבל בסוף השארתי, כי למרות שגיביתי הכל, זה עצוב למחוק 3-4 שנים של כתיבה כמעט יום יומית. חשבתי לעצמי אז שזה מוזר שלמרות כל כמות הצפיות שהולכת וגדלה בסטטיסטיקות, כמות הקוראים שעולה וכמות המנויים במייל (שנוספה לרשימה עוד קורא/ת לא מזמן), כמות התגובות קצת מעציבה אותי לפעמים, בייחוד כשאני כן מצפה לתגובות, כי לרוב אני לא מצפה להן. 

אגב קוראים וכאלו, אפשר ליצור איתם קשר? זה מקובל? מה נהוג בעניין? אני שומעת שאנשים מכירים דרך הבלוגים פה.. איך עושים את זה? מישהו מהוותיקים יותר יכול להגיד לי? עכשיו אני נזכרת שפעם דיברתי פה עם איזה מישהו שדי ניתקתי איתו קשר בסוף. 

האמת שזה קצת מוזר לי שיש אי שם אנשים שמלווים את הבלוג הזה תקופה דיי ארוכה, של מעל שנתיים, ויודעים עלי כמעט הכל ואני לא יודעת עליהם כלום.. כאילו אני נראית ואינה רואה. 

חוץ מזה, יש פה אחת (ואני מקווה שזו לא היא) שקוראת את הבלוג הזה כנראה דיי מההתחלה ובטוחה שיודעת עלי הכל. בגללה חסמתי את התגובות כאורחים, ואותה אחת כנראה רודפת אחרי בפורומים אחרים וחושבת שכל הודעה שנכתבת שם קשורה אלי. 

אז בלוגלדת מי יודע כמה (כנראה שהבלוג הגיע לגיל שכבר לא סופרים) שמח לבלוג.