החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אין כמו הטבע. ואין כמו הקטע המטורף הזה שהטבע נמצא רבע שעה הליכה ממני. בהליכה איטית. 

וזה באמת קטע מטורף. מצד אחד- נחל, או לפחות, משהו שיהיה נחל אם אי פעם יהיה פה חורף אמיתי, מצד שני- כביש סואן, שכל שניה עוברת מכונית ולא מאפשרת לעשות מדיטציה כמו שצריך, כי לא רציתי לשים אוזניות ולפספס את שאר הקולות. 

ושמש חמימה בפברואר, שמצד אחד דיכאה אותי כי לחשוב על זה ששוב בצורת, ומצד שני חיממה לי את הגוף, וירוק ועצים וציפורים והכל. 

וישבתי שם בין האבנים ונרגעתי. 

אז זהו, כל מה שאני צריכה זה רק לצאת לטבע. שנמצא רבע שעה הליכה ממני. 

ואפילו האכזבה שספגתי משתי החברות הטובות שלי, פחות מאכזבת. 

ואפילו זה שהיא אולי מדברת עלי מאחורי הגב ואני אפילו לא יכולה להגיב כבר פחות מעניין אותי. בסדר, שידברו, שאני לא אדע מה היא כתבה שם. לא נורא. 

אז עשיתי לעצמי סדר במחשבות בראש. גם על שיחה אתמול עם אחת החברות שאכזבה היום. 

ודי. 

כיף לי. 

אפילו זה שמחר עבודה לא נראה כל כך נורא. 

יום ירוק לכם. :)