החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

דאגה, לחץ, כל המצבים האלו שמובלים למתח ולבעיות בריאותיות. למה הם פה? 

הרי בסך הכל, החיים דיי יודעים מה הם עושים. 

אני חושבת שדאגה זה סימן לחוסר ביטחון עצמי. 

אנחנו לא סומכים על עצמנו שנצליח במבחנים, שנצליח לשלם את החשבונות בזמן, שנעשה את העבודה כמו שצריך.

כל זה גורם לדאגה ולחץ. אבל למה?

אם אדם מכיר את עצמו מספיק טוב, הרי שהוא יודע שהוא טוב במה שהוא עושה. אחרת לא היה עושה את זה. 

ומנסיון עבר, הרי שתמיד החשבונות שולמו, תמיד היינו טובים בעבודה או שלא עבדנו בה, וכשלמדנו דברים שאהבנו גם הוצאנו ציונים טובים. 

כל הזקנים שאני קוראת ראיונות איתם, אומרים שהמפתח לחיים ארוכים היא אופטימיות. וזה הגיוני. כי אדם אופטימי זה אדם שבטוח בעצמו, שיודע שתמיד הכל לטובה ויודע שהחיים מובילים רק לדברים טובים. 

אז אולי ברגע שנתחיל לסמוך על עצמנו קצת יותר, לא יהיה צורך לדאוג, אנשים יהיו יותר אופטימיים בלי קשר למצב הכלכלי, יהיו פחות אנשים חולים והעולם ייראה אחרת. 

זאת המסקנה שלי מהשבת הרגועה הזאת. 

שבוע טוב לכם. 

:-)