החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

מה? מה?

יש לי את החיים הכי מפנקים בעולם. 

לעזעזל, אני עובדת 3 פעמים בשבוע, משתיים עד תשע. כל שאר הזמן לעצמי. 

אז מה הקטע שלי? 

יום שלישי הייתי כל כך מאושרת. ישבתי מול הכינרת וזה עשה לי הכי טוב בעולם. 

ובערב הכל התהפך. 

אולי כי חשבתי על העבודה. 

אולי כי ראיתי פרסומת להופעה שאני רוצה להיות בה. 

יום שני עוד אמרתי לחברה שהחיים שלי משעממים מידיי. 

ואני כבר יומיים חייבת לדבר איתה, עם אהבת חיי עד כה.. שלחתי לה הודעה. עדיין לא ראתה. אין וי. 

וכמה שאני מרגישה שאני חייבת לדבר איתה אני מרגישה שאני פוגעת בחברות שלי. אבל הן לא יבינו, הן לא באמת חוו את זה, אף אחת מהן לא גרה לבד ולא יודעת באמת איך זה מרגיש.. 

היום בעבודה היה נחמד עד שמונה. בשמונה התחלתי להשתגע. 

ואני כבר חצי שנה שם, לא יודעת איך אבל הנה.. חצי שנה עברה. 

מרגישה שהחיים שלי בבלגאן. 

וחייבת, פשוט חייבת לדבר איתה..  הייתי מתקשרת אבל אין לי את המספר ואני לא רוצה לבקש. ואני לא רוצה להציק לה גם.

שתענה כבר, אני צריכה אותה. 

חייבת לפרוק והיא היחידה שבאמת תבין..