החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

אתמול, מרוב שיעמום, התחלתי לחשוב עלייך. ניסיתי לדמיין פגישה מקרית שלנו. הרי אם אני עוברת לאזור המרכז, זה יהיה צפוי שמתישהו ניתקל אחת בשניה. 

דמיינתי אותי מדברת איתך רגיל, כמו שאני מדברת עם כל אחת אחרת. כאילו לא הייתי מאוהבת בך מעולם. אבל רק כאילו. 

קרה משהו מעניין. אכן הצלחתי לדמיין את עצמי מדברת איתך רגיל. פשוט בגלל שהמיקוד שלי השתנה. צורת החשיבה שלי כלפייך השתנתה. 

את כבר לא מה שהיית קודם מבחינתי. כרגע את פשוט מישהי שהכרתי פעם, מישהי שאהבתי פעם. הנה, הגיע הרגע הזה שאני חושבת ומדברת עלייך כמו שאני מדברת על האקסית היקרה שלי. 

אבל הבנתי דבר אחד. שאת הפצע שנשאר לי מכל הסיפור הזה יהיה לי קשה לאחות. 

יהיה לי קשה להתאהב שוב. 

ונכון, הכל עניין של מיקוד ואני יכולה לשנות את המיקוד ולהחליט שדווקא בגלל שנפצעתי, דווקא בגלל שכאב לי כל כך, אני כן רוצה אהבה חדשה ובריאה. 

אבל זה יותר קשה. 

וזה ייקח עוד זמן עד שאוכל לבטוח שוב. 

או יותר נכון, ייקח זמן עד שאוכל לשנות את המיקוד שלי ולהחליט שהעובדה שמישהי אחת פגעה בי לא אומר שכולן יפגעו בי. ולא אומר שכל הנשים כמוה. כי תכלס, אני יודעת שאני אמצא מישהי. ושיהיה לי הרבה יותר קל למצוא כשאעבור למרכז.

למרות שנדמה כאילו אף אחת לא מתקרבת לדרישות ולמרות שנראה שכולן סביבי פתאום בתהליך דיאטה ואני בכלל אוהבת מלאות. 

אז כן, הכל עניין של מיקוד והשאלה היא מתי אני אבחר לשנות את המיקוד שלי ולהכיר מישהי. 

מקווה שכבר בטו באב  הבא, אני אכתוב פה על מישהי חדשה.