ניצלתי משוק העבודה. ניצלתי מבוסים שאחרי גיל 40 כבר יתחילו לעקם את האף. ניצלתי ממשכורות מגוכחות שלא מספיקות לכלום.
בזה שלמדתי כמה מקצועות, בזה שדחיתי בניית קריירה כלשהי, ניצלתי מתלות במקצוע אחד.
יש לי סל של מקצועות, שאני תמיד אוכל להעזר באחד מהם.
אז זה היה נראה למשפחה שלי כאילו אני לא יציבה, כאילו עדיין לא מצאתי את עצמי.
אבל למעשה, מצאתי את עצמי יפה מאוד, פשוט הייתי עסוקה בלבנות את העתיד שלי.
אני תמיד אוכל לחזור לטפל, אני תמיד אוכל לחזור לסאונד, אני תמיד אוכל לחזור לכתיבה.
לא משנה מה יקרה, אני תמיד אוכל להתפרנס, כל עוד הגוף שלי מתפקד בצורה סבירה.
אפילו ניצלתי בכך שאני לא רוצה ילדים. זאת הוצאה שאני לעלום לא אוכל לעמוד בה, בלי לעשות ויתורים משמעותיים. או לזכות בפיס.
ועכשיו, בזכות אמא יקרה לי, בכלל ניילתי.
תודה לאל, זאת השנה האחרונה שהייתי צריכה להיות לחוצה על עבודה.
תודה לאל, אני חופשיה. על באמת.
איך שזה משחרר, אתם לא מבינים בכלל.