החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

שלחתי לה הודעה. כתבתי לה את כל מה שהעיק עלי, הוצאתי עליה את כל הכעס שלי.  

לא ממש מעניין אותי אם היא תענה או לא, רק שתקרא. שתדע. 

עכשיו, כשזה אצלה, אני יכולה לשחרר את זה ממני. 

לא מחכה לסליחה שלה או משהו, למרות שזה יהיה נחמד. 

בסוף איחלתי לה שנה טובה והתכוונתי לזה.

עכשיו אני סוף סוף יכולה לשים "END" על כל הקשר שלנו וכל הסיפור הזה.

כל יום שעובר אני רק קולטת יותר ויותר כמה נזקים הקשר הזה עשה לי. וכמה אני לא רוצה להיות איתה בקשר.

רק לדעת שהיא שם, רק פעם ב.. לקבל איזה אות חיים וזהו. יותר מזה לא מעניין אותי.  

באה היום מישהי לראות את הדירה. חמודה ממש, אני מקווה שהיא תיקח. היא אמרה שתחזיר לי תשובה עד שבת, ושהיא שוקלת בחיוב. 

לעומת זאת שבאה לראות ביום שלישי, שהיתה הזויה לחלוטין, זאת של היום מותק. 

מקווה שזה יסתדר. 

סוף שבוע אחרון לשנה העברית. בא לי לעשות בו משהו מיוחד. 

לסגור שנה בטוב. 

החברה שפה רוצה ללכת לטיול בגולן, אמרתי לה שבא לי דווקא נחל. 

היום יש הרצאות קצרות שהיא שכנעה אותי לבוא. מה אכפת לי, חינם. 

אתמול ישבתי על הסדנה שלי. פירקתי אותה לגורמים ועשיתי "ליין אפ" לכל מפגש, ממש מה יהיה בכל שעה. 

חשבתי שאני יכולה להוציא חלקים מהסדנה ולעשות מהם הרצאות, בנוסף לסדנה המעשית. 

אבל הכל יקרה רק כשאעבור למרכז, מרגישה שכאן אני לא יכולה לעשות הרבה, חוץ מלתכנן. 

מרגישה שהשנה הבאה תהיה שנת מפנה בחיים שלי. לטובה. כי שנה הבאה אני אכנס לדירה חדשה. דירה שתאפשר לי הרבה מאוד. 

בא לי להכיר נשים חדשות. אולי להרים את הפרוקייט של העיתון שפעם לקחתי בו חלק. ולעשות עיתון פיזי לקהילה. חסר לי. 

אני יודעת מה אני רוצה לעשות בתור שכירה, אבל יש לי הרגשה שעם הסדנאות, ועם זה שאני רוצה לחזור לטפל ועם העיתון אם זה יצא, לא יהיה לי זמן לכלום. 

נראה לי שכדאי שאני אהנה מהחופש הזה.. כל עוד זה אפשרי.. מרגישה קצת כמו בחופש הגדול, האמת. זה דיי נחמד, אבל נמאס באיזשהו שלב. 

זהו. 

חג חמישי שמח.