החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

בסכסוך הנוכחי עם "ידידתנו הגדולה", שני הצדדים צודקים.

גם הם, שאמרו על ביבי שהוא ציקן שיט.

וגם ביבי, שמזלזל באובמה.

הייתי דיי בעד ארה"ב עד שנחשפתי לעובדה הבאה- רק ארה"ב אשמה בעלייתו של חמאס.

כי כשהבחירות ברשות התקרבו והיה ברור שחמאס עומד לעלות, גם אנחנו וגם הפלסטינים התחננו לדחות את הבחירות.

ארה"ב התעקשה. היא נשבתה בקסמיו של חמאס. ורק ארה"ב אשמה בזה.

אני בעד הפרדות הדרגתית מארה"ב. הראשון שיציע את זה יהיה אמיץ.

ראינו את התגובה של אובמה, כשאסד טבח 150 אלף. סנקציות. שלא מזיזות לאף אחד.

ראינו את התגובה שלהם עכשיו עם דעאש. הפגזות מהאוויר חס וחלילה לסכן חיילים.

הם לא יעמדו לצידנו אם גם מצריים וגם ירדן וגם מעזה יחליטו לתקוף אותנו.

היחידה שתתמוך בנו במצב כזה תהיה גרמניה. ורק בשביל להראות שהיא מכסה על חובות עבר, כביכול.

הצבא לא יוכל להסתדר חודש בלי האמריקאיים, אומר לפיד? יוכל גם יוכל.

יש לצבא המון שומנים שאפשר להסיר. ואולי במצב של אקדח לרכה, הצבא שלנו יתחיל לחזור לעצמו ולהיות מה שהוא היה במלחמות לפני שישים שנה, כשלא היה לו גרוש על הנשמה.

אולי אז תחזור קצת הפטריוטיות האמיתית.

כי הכסף מעוור.

יש שיגידו שבגלל שלא הייתי בצבא אני לא יכולה לדבר על הצבא. שיגידו. אני יכולה לדבר על מה שבא לי.

כיפת ברזל, כמה שהיא טובה, גורמת לנו להכנס לשאננות יתר. אני עצמי הייתי הרבה יותר שאננה במלחמה האחרונה.

אולי בלי התמיכה של ארה"ב, נתחיל להעיז יותר, כשנפסיק למצוא חן בעיני העולם.

אסד לא מנסה למצוא חן בעיני העולם. כולם נתנו לו כמה חודשים, הוא עדיין בשלטון.

ארה"ב בעדנו רק בגלל מילוני היהודים שחיים שם. הקהילה היהודית בארה"ב שווה מנדטים רבים לנבחרים, בכל סוגי המוסדות השלטוניים שם.

אם הנשיאים היו יכולים, הם היו מעיפים את ה"ידידות" הזאת מכל המדרגות. אבל אז אין סיכוי שהם יהיו נשיאים. כי לא רק היהודים עצמם מהווים קולות. היהודים בארה"ב מכירים אנשים, שמכירים אנשים. כדור שלג.

אולי אני מדברת שטויות, כי אני לא באמת מבינה במה שהולך בחלונות הגבוהים. אבל זה הקטע. אף אחד לא באמת מבין. גם אם נדמה לכל הפרשנים הפוליטיים שהם מבינים.

עובדה, אחרי שלפיד נחשף למה שהולך בפנים באמת, הוא התמתן קצת. שינה כמה דעות.

ביום שיהיה נשיא אמיץ ויעיף את חמאס מכל המדרגות בעזה, יהיה שלום.