החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

עדיין מעצבן אותי לחשוב על זה שהיא יכולה להמשיך ככה בחיים שלה אחרי ההודעה הזאת. 

מעצבן אותי לחשוב שהיא חושבת שזה בסדר, שזה מותר. זה לא.

ואם הייתי במצב כלכלי יותר סביר, כנראה שכן הייתי שמה על זה 500 שח, שזה בערך מה שעולה מכתב מעו"ד.

אבל אני לא.

אז אני חושבת איך אפשר ליצור איתה קשר, בלי לדבר איתה בעצמי. אני גם לא רוצה לדבר איתה בעצמי.

לא רוצה לשמוע אותה ולא רוצה לקרוא אותה ולא רוצה כלום ממנה, רק שתתנצל וזהו.

משתדלת לא להתעסק בזה יותר מידיי, מתרכזת בעסק שלי.

אבל זה מטריף אותי. מחשבה אחת על זה, בטעות, יכולה להפוך לי ת'בטן מעצבים.

וכמובן שהזמן הכי נפיץ זה בלילה, כשאין שום הסחת דעת, כשאין שום דבר שיכול למנוע מהמחשבות להתגנב.

והופ, מחשבה אחת על ההודעה הארורה הזאת ואני מתחילה להתעצבן.

לפעמים בא לי לשלוח לה מכתב רק כדי לראות מה יקרה אחר כך.. לראות כמה רחוק היא תגיע.

אבל אז אני חושבת שאין לי כוח לכל הדרמה הזאת. 

וכן אני יודעת שאני חופרת על זה. אבל חוץ מלחפור על זה, בתקווה  שמתישהו היא תקרא אם היא בכלל קוראת פה, אין לי הרבה מה לעשות.

פתאום כולם שפנים, אף אחד לא רוצה להתערב.

וזה מעצבן אותי. 

כל כך מעצבן.

מתישהו אני אשיג את ההתנצלות הזאת. אני מתעקשת על זה.