החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

הכל עניין של מיקוד בחיים, של בחירה.

משום מה, נדמה להרבה אנשים כנראה, שלבחור להפגע זה לא טוב.

אולי לאנשים קשה עם אנשים שנלחמים על הזכויות שלהם, אולי קשה להם עם אנשים שנלחמים על הכבוד שלהם.

ונמאס לי. עוד פעם אחת שמישהו יגיד לי לשחרר, אני אשחרר אותו.

כי כמה אפשר לשחרר, כמה אפשר להכיל, כמה אפשר להיות סמרטוט רצפה.

נפגעתי. העניין הזה פגע בי. הוא עדיין פוגע בי, כל פעם שאני חושבת עליו.

וכן, אני רוצה לעמוד מולה ולהגיד לה דוגרי, נפגעתי. אני רוצה לראות התנצלות.

וכן, אני בוחרת להפגע מזה. כי אני בחיים לא הלכתי ולכלכתי עליה ככה.

ועוד בפורום הזה. ועוד עם השם גלוי ככה, השם שכולם שם מכירים אותי בו.

אז נכון, כולם כבר שכחו, אף אחד בטח לא זוכר על מה מדובר.

לא אכפת לי. זה לא העניין. לפחות, זה לא כל העניין.

העניין שנפגעתי. ואני לא אתן לה להתחמק מזה שהיא פגעה בי.

אני לא אתן לה להמשיך בחיים שלה כאילו הכל בסדר, כאילו זה בסדר גמור מה שהיא עשתה.

זה לא.

זאת הוצאת דיבה, זה לשון הרע, זאת עוגמת נפש.

אז כן, אני בוחרת להפגע. אני בוחרת להלחם על הזכות שלי לקבל התנצלות.

אני בוחרת להלחם על הכבוד שלי. שסוף סוף היא תראה שיש לי קצת אגו, מה יש?

היא עצמה כבר לא מעניינת אותי. שתעלם מצידי שניה אחרי ההתנצלות. 

הכבוד שלי והזכויות שלי והשם שלי זה מה שמעניין אותי עכשיו.

אז אני קצת לא יודעת איך אני אמורה להעביר לה מסר כרגע, כשאסור לי לפנות אליה אישית ולא בא לי להוציא כסף על עו"ד.

וכשכל החברות שלי פתאום הפכו להיות שפנות ומסרבות להתערב, כאילו מה יקרה.

אבל אני אמצא דרך. ורצוי שזה יקרה לפני תחילת השנה האזרחית החדשה.