החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

לא מצליחה להשתחרר מהלחץ.

עוד חודש וחצי בערך נכנסת לדירה ואני לחוצה ממש.

תמיד אמרתי שאין לי בעיה עם חובות כל עוד אני יכולה לשלם אותם, ובגלל זה אני לחוצה עכשיו.

כי יפלו עלי ערמת הוצאות שאין לי מושג מאיפה לשלם.

נכון, בזמן שאני פה יכולתי כבר למצוא עבודה.

אבל אני פשוט לא אסלח לעצמי לעולם אם אחזור להיות שכירה.

כי להיות שכירה אומר מבחינתי לוותר על העסק. לוותר על החלום ולחזור להיות עוד אחת מהעדר. 

ודווקא עכשיו, כשכל כך הרבה דברים חדשים קורים ויש זרעים שנזרעים וינבטו בקרוב (ביטוי, כן?) לעזוב? לוותר?

ולא, אני לא יכולה גם וגם. אני אומרת שאם עושים משהו, צריך לעשות אותו כמו שצריך. אני לא יכולה להשקיע בעסק ובעבודה בו זמנית.

אבל העתיד הקרוב מפחיד אותי.

מפחיד מידיי.

אני כבר לא ישנה טוב בלילה. ואם הגעתי למצב שאני לא ישנה בגלל סיבות כלכליות.. אולי כדאי לוותר על הדירה?

וכן, זאת דירה שלי. אני תמיד אוכל להשכיר אותה.

מפחדת ליפול ולהפיל את אמא איתי.

ומצד שני, הדירה הזאת היא פתח להגשים סוף סוף סוף את חלום התופים.

יש לי חודש וחצי.

חודש וחצי שאני חייבת לעשות בהם שינוי של 180 מעלות בעסק.

מנסה להתרכז בעשייה ולא לחשוב על הפחד, אבל הוא שם והוא מציק ומלחיץ.

ואני יודעת שהלחץ רק מרחיק ממני את ההצלחה, כי הלחץ מקשר במוח את ההצלחה לכאב, אבל איך אפשר לא להלחץ?

בא לי לשניה להתקדם בזמן לעוד חודש וחצי ולראות אם אצליח...

אני פשוט לחוצה מידיי.