החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

כל הסיפור הזה עם אהבה, בשביל מה זה טוב?

תראו, הנה אישה שאהבתי, שכיניתי פה יותר מפעם אחת בכינוי אהבת חיי, שחוץ מלהעיף את החברה הכי טובה שלי בשבילה עשיתי הכל.

ועכשיו מה? אני שונאת אותה. שונאת אותה כל כך שאני מרגישה את הוריד פועם כל פעם שאני חושבת עליה.

שונאת אותה כל כך שכשאני אראה אותה ברחוב, אני ארק על הרצפה ואמשיך הלאה. ועל הרצפה, כי היא לא שווה שהרוק שלי ייגע בה בטעות.

אז נכון, פה זה לא היה קשר ולא היתה אהבה הדדית. אבל היתה אהבה מצידי. 

אז בשביל מה זה טוב?

נכון, היא הצילה אותי, אי אפשר לקחת את זה ממנה. וזה האבסורד הגדול, כי כמה שאני שונאת אותה אני זוכרת לה שהיא הצילה אותי.

שהיא בילתה איתי שעות של שיחות ושבזכותה חזר לי הביטחון העצמי.

וכן, אני שונה לגמרי ממה שהייתי כשהכרתי אותה.

אבל אם לא היא בטח היתה מגיעה מישהי אחרת, כי מישהי היתה צריכה לבוא ובמקרה זאת היתה היא.

ואולי אם לא עליה הייתי כותבת על מישהי אחרת, או שהיה קורה משהו בחיים שלי שהיה מוציא אותי מהמצב הקשה שהייתי בו.

ואני תוהה אם כל הדבר הזה היה עובד גם בלי שהייתי מאוהבת בה, ועד כמה לאהבה שלי בה היה משקל בכל הסיפור הזה.

אז כן, אני רוצה אהבה, וקשר, וזוגיות. מאוד. רק תוהה מידיי פעם עם עצמי בשביל מה זה טוב..