החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

האם אני מאושרת?

קמתי הבוקר עם השלה הזאת.

ואין לי תשובה. באמת שאין לי.

כן, אני שמחה בחלקי. אני לא בדיכאון.

לא הייתי בדיכאון רציני כבר הרבה זמן. שזה כבר טוב.

אבל מאושרת? וואלה, לא יודעת.

נדמה לי כל הזמן שיש איזה משהו, איזה מקום, איזה דבר שיעשה אותי יותר מאושרת.

אבל זה לא נכון.

ואני יודעת שזה לא נכון.

אני לא מתכוונת להיי הרגעי הזה שקיים כשמשיגים דברים.

אלא לאושר. אושר עמוק. מתמשך. קבוע. כזה שגורם לזנק מהמיטה בבוקר עם חיוך.

ואני לא קמה מהמיטה בבוקר עם חיוך.

אני בקושי קמה מהמיטה.

כל בוקר מחדש זאת מלחמה לקום מהמיטה.

אולי אם הייתי מאושרת באמת זה לא היה קורה.

אני יודעת מה יעשה אותי מאושרת.

אני לא יודעת למה אני לא מאושרת עכשיו.

לפי התיאוריה שלי, אני אמורה להיות יותר מאושרת בסוף החודש, כשאעבור מפה.

יש מצב שגם בגלל שאני תקועה עכשיו עם אמא, משפיע. אולי.

אבל אני מדברת על משהו גדול יותר.

ואין לי מושג, אין לי מושג מה יעשה אותי מאושרת כרגע. חוץ מלהגשים את החלומות שלי.

אבל זה לא כרגע, זה בעתיד.

לא ברור מה הפואנטה פה.

אולי הפואנטה היא שאין פואנטה.

ואולי הפואנטה היא שאני רוצה להיות מאושרת.