החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

בא לי כבר מישהי.

כמו שאני אוהבת.

מלאה. 80+- כזה.

עם פנים חמודות.

הפנים זה יותר חשוב תכל'ס.

שתסלוד מסיגריות בדיוק כמוני.

רצוי בלונדינית, לא חובה. 

מישהי שחיה בשלום עם הגוף שלה.

שתהיה פריקית.

שתצעק משהו. לא משנה מה. משהו.

שהיתה רק עם גג 4 נשים, יותר מזה זה כבר זנותי בשבילי.

שתהיה צעירה.

שתחשוב כמוני שלהביא ילדים לעולם הזה זה פשע.

בטח שיש כל כך הרבה ילדים בעולם שחיים בלי אהבה.

אחת כזאת שיהיה לנו כיף להתנשק.

שתטפח את עצמה, בקטנה.

שתהיה עם עומק.

כזאת שאוכל לדבר איתה עד 4 בבוקר ותמיד יהיה לנו על מה לדבר.

ממצב החסה בשטחים ועד תיאוריות קונספרציות.

מישהי שריכולים זה מוקצה מבחינתה.

מישהי שתבין שתקשורת זה הדבר הכי חשוב בזוגיות.

ואם אין תקשורת אין כלום.

חוץ מהעניין של הסיגריות, תארתי פה בדיוק את הדבילית. ואת ההיא שהיתה אהבת חיי ועכשיו היא בערך שנאת חיי. 

לא סתם הן דומות. היו  דומות לפחות, כשהכרתי אותה.

לא סתם התאהבתי בהן. הן הטעם שלי לגמרי.

אבל בא לי מישהי. כזאת. בדיוק.

כי זה הטעם שלי.

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה.

ואני אשיג את זה.

בא לי.

והרצון הזה אוכל אותי מבפנים מרוב שבא לי.

יותר מידיי זמן בלי, אני כבר משתגעת.

טוב, פעם שלישית גלידה. אולי.