החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

התעוררתי ככה בשש וחצי, טבעי לחלוטין. ראיתי קצת את הזריחה.

ביקור בשירותים וחזרתי למיטה.

קראתי שעה. איכשהו שוב נרדמתי.

ואז חלמתי עלייך. חלום מיני במיוחד. שאני עדיין זוכרת את התחושה בו.

היה כיף. לשתינו.

חלומות מיניים אומרים בד"כ שהתת מודע, או המודע, או מה שבניהם, רוצה לחזק את הקשר.

משום מה זה לא נכון הפעם.

אני לא רוצה לחזק את הקשר.

אני לא רוצה קשר איתך, בכלל.

אני רוצה לשכוח ממך.

לשכוח שאת קיימת.

אבל אי אפשר לשכוח מישהי שהצילה אותך.

זה יהיה טבוע בי כל החיים מה שנתת לי, כנראה.

ואת הצלת אותי. אני חייבת לך. כי בזכותך נעמדתי על הרגליים.

אולי בזכות זה נתתי לך לעשות בי מה שרצית. כי אני חייבת לך.

עד שעברת את הגבול ודיברתי אלייך כמו שדיברתי.

אני רוצה להפסיק לחפש אותך.

אני רוצה שתחזרי לכתוב. כי אני יודעת שזה בגללי שהפסקת.

אני רוצה שלא יהיה לך אכפת מה אני יודעת ומה לא.

כי באמת לא אמור להיות לך אכפת.

הרי במילא אם אני ארצה מאוד לדעת משהו עלייך, את יודעת שאני אדע.

לדוגמה, אני לגמרי יודעת איך את נראית עכשיו. אחרי כל השינויים שלך.

אז זה לא הגיוני שתתנזרי מהאינטרנט לגמרי בגללי.

אל תתני לי להשפיע עלייך ככה. אם את רוצה לכתוב, תכתבי.

הלוואי שאת קוראת את זה, למרות שיש לי הרגשה שלא.

לאמא היה צלצול טלפון וזה העיר אותי באכזריות מהחלום.

אבל היתה בו בשורה טובה.

כבר לא צריך לחכות למרץ, מספיק שה15.2 יגיע.

כי בתאריך הזה, או קצת לפני, אקבל סוף סוף את המפתח לדירה החדשה.

עכשיו מתחיל הבלגאן האמיתי, ועכשיו  אני יודעת סוף סוף מה קורה איתי.

וזה בלגאן חיובי.

הללויה.

אני אופטימית. חודש חדש. פגישה חשובה היום ועוד שתיים השבוע.

לקוח חדש, כנראה שגדול.

הכל טוב.

נ.ב. מישהו יודע מה קרה לשאלון השבועי? כבר שבועיים שהוא לא התחדש.